הרב נחמן מברסלב (חיי מוהר”ן סי’ תקל”ז):
A Prince is despised when he is seen to be fickle, frivolous, effeminate, pusillanimous, or irresolute, against which defects he ought therefore most carefully to guard, striving so to bear himself that greatness, courage, wisdom, and strength may appear in all his actions.
In short, for one man to hold power over another, he must pretend to be superhuman. This is why politicians pretend to never get ill or lack knowledge of any current affairs (aside from the Misesian economic information problem). They prop (read: drug) themselves up and answer questions with “our position is unchanged” (as did Tony Blair). This is why the ancient emperors and Pharaohs made themselves false deities.
But the old rule holds true: You can fool some of the people all the time or all the people some of the time, but not all the people all of the time. So You really need to be omnipotent to keep power, that is God.
Good news; He really is in power!
שמא יש לבאר את דברי הנביא על-פי דברי הרב יחיאל יעקב ויינברג זצ”ל (בעל ה’שרידי אש’), במאמרו “תורת חיים” (פורסם בשנת תשכ”ב).
הרב ויינברג פותח וקובע כי “הדת היהודית לא ראתה את החיים בעיניים זועמות ולא חשבה אותם לאויבים לה”. “הדת עצמה”, הוא ממשיך, “היא תוך-תוכה של פעולת חיים אמיצה ובריאה”. מכאן שאין דת ישראל יכולה “להצטמצם בגבולות הפולחן בלבד”, ושהיא
“בהכרח שאפה להקיף את כל תחומי החיים ולהשתלט עליהם שלטון גמור”.
בציטוט מדברי הרב שמשון רפאל הירש זצ”ל, הוא מבאר בסיכום כי “יהדות פירושה אנושות מושלמת ומשוכללת, אנושיות יהודית”.
ואולם, לאורך שנות גלות קשות, השתנו פני הדברים. “הרדיפות הנוראות, הרחקת העם מתחומי חיים שונים, שלילת האוויר לנשימה והגבלת חופש התנועה פגעו פגיעה קשה גם בכוחו הדתי של האדם מישראל והחלישוהו”. תנאי הגלות צמצמו את היקף תחולת הדת על החיים, באופן ש”שטחי חיים רחבים וחשובים הוצאו באכזריות-רשע מיד האומה ומיד דתה”.
בנסיבות עגומות אלו “פסקה הדת להיות דבר שבחיים ועל-כן חדלו החיים בהכרח להיות דבר שבדת”, שהופרדו מתחום הקדושה “ונעשו דבר שבחולין”. “רוח ישראל”, לדברי הרב ויינברג, “התעטפה שחורים”.
Two errors rear their head in most every revolution. First, the reformers do not move fast enough; instead they often experience a crisis of faith and become overwhelmed by demands that they govern “responsibly” rather than tear down the established order. Second, the reformers leave too much in place that can be used by their successors to rebuild the state they worked so hard to dismantle. This permits gains to be reversed as soon as another party takes control.