Hyehudi.org

פרשת ויחי: זכות המצוות בכח החרב

יום ששי – י’ בטבת התשפ”ה

יעקב אבינו לפני מותו מצוה את בנו יוסף שלא יקברנו ממצרים, וכן מוסר לו את הצוואה שבבוא היום יחזרו בני ישראל לארץ כנען – “והיה א-להים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם” (מח כא). בפסוק שלאחר מכן, הוא מעניק לו בפועל את הבכורה – “ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך, אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי”. ושואלים המפרשים מה משמעות הביטוי האמור בחציו השני של הפסוק, שהרי לא מצאנו שיעקב לקח מיד האמורי את ארץ כנען. זה עונה בכה וזה עונה בכה, חלקם מפרשים את הביטוי ‘אשר לקחתי’ כמורה על עתיד, וחלקם מתאמצים למצוא סמך לכך שבמובן מסוים הארץ כבר נלקחה על-ידי יעקב, אף כי לא בפועל. הצד השווה לכולם הוא שארץ-ישראל נקנית בכח החרב והקשת, וכמובן שבימינו נאמר שהיא נלקחת בכח הרובה והטנק.

ועל כן נראה הדבר תמוה במבט ראשון, כאשר יהושע בן-נון, ראש וראשון לכובשי הארץ, עומד בנאום הפרדה שלו מהעם ואומר את המילים הבאות – “ואשלח לפניכם את-הצרעה ותגרש אותם מפניכם שני מלכי האמרי, לא בחרבך ולא בקשתך” (יהושע כד יב). הסתירה על-פניה זועקת. אותן לשונות בדיוק של יעקב – האמורי, חרב, קשת – ננקטות על-ידי יהושע כדי להורות לכאורה את ההפך. ולא לחינם נקט יהושע את אותן לשונות. אולם הרד”ק ביהושע שופך אור על הדברים ומישב אותם – “לא בחרבך – פרוש: אם לא היה עזר הא-ל, על דרך ‘כי לא בקשתי אבטח’ (תהלים מד ז)”. פה טמון היסוד! החרב והקשת ומטוס הקרב ופצצת האטום כולם נצרכים לשם כיבוש הארץ. אולם אם איננו בוטחים בה’, אם איננו יודעים שממנו הישועה, וכלי הנשק אינם אלא כלי כדי שתהיה לברכה על מה לחול, אזי החטאנו את כל המטרה בכיבוש הארץ. ויותר מכך – הכיבוש גם לא יחזיק מעמד.

אחר שהסברנו זאת, עדיין נשאלת השאלה מדוע יהושע השתמש בלשון הנראית ממש כהפך מדברי יעקב. ונראה לכאורה לישב, שיעקב אבינו, השרוי בגלות מצרים, הוצרך ללמד את בני ישראל לכל הפחות את הרעיון של קשת ומלחמה, שכן באופן טבעי, רעיונות כאלו עלולים להשתכח במרוצת הגלות, וכפי שראינו אנו בדורות האחרונים. יהושע, לעומת זאת, עומד אחר הכיבוש, מול עם המנוסה במלחמה, ואשר עלול לטפח בקרבו את המחשבה המסוכנת, לפיה “כחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה”. לכן הוצרך להזכיר להם, כי הנצחון הושג מאת ה’, “לא בחרבך ולא בקשתך”. וכאן אנו רואים כיצד ירדה התורה וירדו הנביאים לעומק נבכי הנפש של היהודי – הן יעקב והן יהושע הבינו מה נצרך לדורם. יעקב הבין, שיהודי המנותק מארצו מאבד את מושגי המלחמה הבסיסיים, עד שבסופו של תהליך הם נראים בעיניו כלא-יהודיים. אמנם העדינות טבועה בנפש היהודי, ועם זאת – כל אם יהודיה שלמדה את בנה, כי ‘רק לגויים יש רובים’ – כל אם כזו וכל אב כזה יצרו מציאות של יהודי אשר הפך לשם נרדף לקרבן. יהושע, לעומת זאת, הבין את הסכנה האורבת מן הצד השני. הנצחונות האדירים בשדה הקרב מעצם טבעם נוטעים בקרב המנצח תחושת עוצמה, אשר רק בעל אמונה יסודית ואיתנה לא יסתנוור ממנה. משה דיין, מסמליה הבולטים ביותר של הציונות החילונית היהירה והמתנשאת, אירח בשעתו משלחת של אישים אמריקאים ברמת הגולן אחרי הנצחון באחת המלחמות. פנה אליו כומר (!) ואמר לו – “ראה אילו ניסים גדולים עשה לכם האל!” ועל כך השיב לו צאצאו של אברהם אבינו, לבושתנו ולכלימתנו – “מה פתאום ניסים, פשוט היה לנו צבא חזק”. מסכן משה דיין, ואשרינו שהבדילנו מן התועים.

מעתה נוכל לחזור לפסוק ‘בחרבי ובקשתי’ ולהבין את מדרש האגדה המובא ברש”י, אשר כתב “היא חכמתי ותפילתי” (על-פי דפוס ראשון). כן מובא בבבא בתרא קכ”ג. – “חרבי – זו תפילה, קשתי – זו בקשה”. ובבראשית רבה צז ו מבאר המדרש – “במצוות ומעשים טובים”. ישנם הרוצים ללמוד מכאן, שאין ליעקב חרב וחנית, וכל כוחו בתפילה, במצוות ובמעשים טובים. אולם כבר למדנו שאין מקרא יוצא מידי פשוטו (שבת סג.) וודאי שאי אפשר לעקור ספרים שלמים מהנביאים, המתארים כיבוש באמצעות כל כלי הנשק האפשריים (וכמה ראוי לזעוק על העיוות המחשבתי הנוצר מכך שלא לומדים תנ”ך, ובעיקר נ”ך, בישיבות).

ממילא, אין מנוס מלהבין אחרת את דברי חז”ל – ודאי כובשים את הארץ ועושים מלחמה בכלי נשק, וכפי שראינו בפרשתנו, שיעקב הועיד לבניו יעודים כגון “ידך בעורף אויביך”, “בבוקר יאכל עד ובערב יחלק שלל” ועוד רבים כיוצא בהם. אלא שהנצחון תלוי בזכות של התפילה, המצוות והמעשים הטובים, וזו כוונת המדרש, זו כוונת יהושע, וזו כוונת ספר התהלים באומרו – “כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו כי-ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם” (תהלים מד ד).

אמור מעתה – “בחרבי ובקשתי” – על-פי פשוטו הבי”ת מבטאת את אופן הכיבוש – באמצעות חרבי ובאמצעות קשתי. על-פי מדרשו – הבי”ת מבטאת את הזכות שעל-ידה זוכים לכיבוש – בזכות תפילה, תורה, מעשים טובים. לא רק שאין סתירה בין הפשט לדרש, אלא שהם משלימים זה את זה ומבארים זה את זה דבר דבור על אופניו.

יהי רצון שנדע תמיד בזכות מה אנו נמצאים פה, ושנזכור תמיד את התנאי המוחלט, שרק בשמירת המצוות תהיה לנו הארץ, ושנזכה לממש זכות זו בכל כלי הנשק העומדים לרשותנו.

הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת: 1@קריאתשמע.ישראל או 1@SHEMA-YISRAEL.ORG