Hyehudi.org

Authored by: יהודה אפשטיין Yehuda Epstein

יום ראשון, ו’ תמוז התשפ”ו

כניעתה המבישה של ארה”ב לאיראן והסכמתה פחות או יותר לכל תנאי משטר הרשע ממחישים בפעם המי יודע כמה, שגם הנצחון הצבאי המזהיר ביותר – אין בכחו ליצור מציאות חדשה בלא תנופה מדינית שתתכתב עם אותו נצחון. ובעוד שארה”ב וישראל מביסות את איראן שוב ושוב בשדה הקרב, על שולחן המשא ומתן יוצאת ארה”ב חבולה ומדממת, וישראל כבעלת בריתה הנגררת אחריה נושאת גם היא בהשלכות הקשות.

ונשאלת השאלה, מדוע תמיד זה קורה, שהאיראנים מצליחים להשיג במישור המדיני את מה שלא הצליחו במישור הצבאי, ויותר מכך – כיצד זה שארגוני הטרור ומדינות ערב אף הן זוכות להישגים מדיניים משמעותיים כנגד ישראל, אף שזו מנצחת אותם שוב ושוב בשדה הקרב?

אם נתבונן על המציאות בצורה קרה ושכלית נגלה, כי כנגד כל היתרונות הצבאיים, הכלכליים, הטכנולוגיים והאחרים של ארה”ב וישראל על-פני אויביהם, ישנו תחום אחד, בו האויב זוכה לעליונות מוחלטת – האמונה בצדקת הדרך וההגדרה המדויקת של מהות המאבק. ממשל טראמפ-ואנס הניח על השולחן את הקלפים בצורה הברורה ביותר – ארה”ב נכנסה למלחמה בגלל נפט ודולרים, והפלת שלטון הרשע המאיים להשמיד את ישראל מעולם לא היה מטרה שראוי להקריב עבורה חיילים אמריקאים והפסדים כלכליים. בעוד האיראנים רואים בכסף ובשליטה על מאגרי הנפט אמצעי לקידום אידיאולוגית השתלטות האיסלאם על העולם – האמריקאים רואים את כל המציאות דרך הדולר, וכל שאר השיקולים אינם אלא אמצעי עבור המטרה הנכספת של שליטה בסחר העולמי. וכאשר אלו הם יחסי הכחות, מובן מאד כיצד הגענו לאן שהגענו, ומדוע כל ההצלחות הצבאיות אינן יכולות לעמוד למול החזון האיראני, שמבין כי לא על הדולר לבדו יחיה האדם.

ישראל עומדת כעת בפרשת דרכים, ועליה לבחור בין שתי אפשרויות. היא יכולה להמשיך להיות גרורה אמריקאית, לראות כמו אמריקה את תכלית קיומה כשגשוג ורווחה כלכלית, וממילא התוצאות תהיינה בהתאם. לא רק מול איראן, אלא מול שלל אויבים המקיפים אותנו וצמאים לדמנו. כל עוד אנחנו מציבים חזון של ‘ככל העמים בית ישראל’, כל עוד הציונות שלנו היא ציונות של מקלט בטוח לעם היהודי ותו לא, כל עוד שאיפותינו סובבות סביב דרוג האשראי של מודי’ס והתברגות במדינות המובילות ב-OECD, כל עוד אנחנו מהווים כוכב נוסף בדגל האמריקאי לא רק בשל השעבוד הפוליטי אלא יותר מכך – בגלל השעבוד הערכי לחומרנות האמריקאית – אנחנו תמיד נעמוד בעמדת נחיתות מול אויב, אשר יכול להכות בנו באמצעות טרקטורים פרימיטיביים, גרזנים וסכיני מטבח, כי הוא מאמין בצדקת דרכו וחזונו סלול לפניו.

אך ישנה אפשרות אחרת. לא חייבים להיות חלק מהרקבון המוסרי שהחברה המערבית יצרה. אפשר להתנהל עם חזון, אפשר להתנהל עם תורה, אפשר להתנהל עם הבנה נכונה ושורשית, כי המלחמה שלנו באויב היא מלחמת הטוב ברע, והיא נועדה לתקן את העולם מבחינה ערכית. תקראו לזה משיחיות אם תרצו, לא אכפת לי. אדרבה – זו מחמאה עבורנו. ואם רק נעשה את השינוי הקריטי הזה – יגלה האויב, כי נשמט הקרקע מתחת לרגליו, כי היתרון שהיה לו – הלך ונמוג. האיראנים יכולים לבוא לשולחן המשא ומתן עם ארה”ב אחרי שחוסלה ההנהגה הבכירה שלהם ומערכות ההגנה שלהם נוטרלו, מתקני הגרעין הופצצו וישראל וארה”ב עשו בארצם כבשלהם – ואחר כל זאת לכופף את ארה”ב ולהכניע אותה, משום שאת האמריקאים מעניין כסף ורק כסף. אבל הם לא יוכלו לעשות זאת לישראל, משום שכנגד החזון האיסלמי הרצחני ישראל תעמיד את חזון התורה, שיקר ללבנו לא פחות ממה שחזונם יקר ללבם. בעצם, הרבה יותר…

אתם מאיימים ליצור משבר אנרגיה? בכבוד, זה יפגע בכם יותר מאשר בנו. אתם מאיימים ליצור כאוס כלכלי? אין בעיה, נמצא פתרונות, אולי נכבוש לכם קצת שטחים לצורך כך. מה שבטוח – אנחנו לא מוותרים על החזון שלנו, ואנחנו לא מאפשרים לשונאינו להתחמש על-מנת להשמידנו. לא נחכה עוד לרגע שלפני האחרון, אלא נכה אותם שוק על ירך בכל מקום שהם. אנחנו לא משחקים אתכם מונופול כמו דולנד טראמפ, אנחנו עוסקים בהישרדות המדינה היהודית שקמה מעפר הכבשנים, ואיננו מתכוונים לאבד אותו בגלל שג’יי די ואנס אוהב לעשות עסקים עם קטאר או בגלל שג’ראד קושנר צריך להראות שהוא נאמן לאמריקה למרות שהוא יהודי.

המפתח לנצחון בזירה המדינית עובר דרך החזון, דרך התודעה, דרך האמונה בצדקת הדרך. ההצלחה הצבאית אינה אלא הכשר מצוה, היא סוללת את הדרך למציאות מדינית אחרת, אבל אין בכחה ליצור אותה בלא שתלווה בשינוי יסודי של הערכים עליה מושתתת מדינת ישראל. אולי אחרי שרואים כולם כיצד ארה”ב הגדולה אינה מצליחה לתרגם את ההצלחה הצבאית למישור המדיני בשל החדלון הערכי המובנה של התרבות המערבית – אולי סוף סוף יבינו בישראל, כי עזיבתה של אותה תרבות וחזרה אמיתית אל ה’ ואל תורתו בכל הרבדים של מציאות האומה – זהו המתכון היחיד שיביא את הנצחון המוחלט שכולנו מייחלים אליו!