מדוע שונאים ‘גדולי ישראל’ את מצות תכלת? משום שרוצים לנתק את התורה משרשה ולהתגאות
הסבר נעים ונורא של הרב אברהם סבע בפר’ קורח, ע״ש היטב, והאמת עד לעצמו…
הנה הטקסט, מתוך ספריא (שתיהם נ״ל לא מדויקים כ״כ):
ויקח קרח. רבותינו ע״ה אמרו שנסמכה פרשה זו לפרשת ציצית. לפי שקרח לקח חמשים ומאתים אנשים מישראל והלבישם טליתות של תכלת והביאם לפני משה ושאל לו חייבת או אסורה אמר לו חייבת וכו’. וכן בית מלא ספרים פטורה ממזוזה או לאו אמר לו אינו פטורה וכו’. ואמר לו דברים אלו לא נצטוית עליהם בסיני. הנה בכאן גלו ז״ל מסתורים גדולים להודיענו חטא קרח. והודיעו לנו פירוש הפסוק באומרו ויקח קרח ולא פירש מה לקח. ואמרו שהוא כמו ויצא בן אשה ישראלית. שאמרו מפרשה של מעלה יצא ללגלג ואמר ביום השבת יערכנו וכו’. וכן ויקח קרח שכתב בכאן פירושו. שלקח טליתות של תכלת ולקח פרשת ציצית הסמוכה לה ללגלג. ואמר טלית שאינה תכלת חוט אחד פוטרתו טלית שכולה תכלת לא כל שכן. עד שכפר בה’ אחד ובתורתו ואמר דברים אלו לא נצטוית עליהם בסיני. עד שבזה לקח חלקו מעולמו. אחר שביד רמה הפר מצות ה’ ודבר ה’ בזה. ועל זה אמר למעלה את ה’ הוא מגדף הכרת תכרת בעוה״ז ובעוה״ב. ולברר וללבן זה הדבר כצמר לבן תמצא. כי לפי שראה השם כמו שכתבתי שאלו האנשים היו יוצאין מרעה אל רעה ומדחי אל דחי עד עון המקושש. רצה לתת להם מצות ציצית בענין שבכתף ישאו עבודת ה’. ונתן להם מצוה זו שהיא מצוה שקולה כנגד כל התורה כולה כאומרו וזכרתם את כל מצות ה’. ויש בה סוד החכמה בסוד ל״ב פתילים כנגד ל״ב נתיבות חכמה. וזהו שאמר ולא נתן ה’ ל״ב לדעת. ולכן התחילה התורה בבי״ת של בראשית וסיימה בלמ״ד של ישראל. להורות שהתורה כלולה בל״ב נתיבות חכמה שנמסרו לישראל מתחילת בריאת העולם. וזהו בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית. כמו שהשם נקרא ראש לכל ראש ומתנשא לכל לראש. והוא אחרון וראשון. כן ישראל הם תכלית בריאת העולם ותחלתו. ונתייסדה מושבם בטיבור הארץ הוא אמצע העולם. בענין שיש בישראל ראש ותוך וסוף. כאומרו ונקדשתי בתוך בני ישראל. ולכן נקראו ישראל סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה לקשר הדברים תחתונים ועליונים. וכל זה מצד השם העומד על הסולם כמו שפירשתי במקומו. ושוכן בתוך בני ישראל ונקדש בתוכם. בסבת התורה שהיא דבר שבקדושה המקשרת לישראל עם אביהם שבשמים. ולכן נסדרו בציצית אלו הכריכות והחוליות והקשרים. בענין שיהיו משולבות אשה אל אחותה כקרשים בענין שיהיה המשכן אחד. ולכן סוד הציצית הוא קשור ואחוד בסבת ה’ הקדוש. שהוא הקשר המקשר כל הדברים והחוליות בין הקשרים. להורות כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם. ועליון יחיד על כולם הנותן קשר לכולם. וזולתו אין לכל העליונים קיום. אבל הוא יתברך יש לו קיום זולתם. וזהו אין קדוש כה’. והוא אינו כשאר הקדושים כי כולם אין להם קיום זולתו. וזהו כי אין בלתך. אבל הוא יתברך יש לו קיום זולתם. ולהורות על כל זה צותה התורה ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת. להורות על היחיד עליון הנקרא חוט השני שהוא השם המחבר ותופר ומקשר בחוט אחד כל הדברים. והוא אל עליון קונה שמים וארץ ומחברם באחדים. וזה הייחוד והקשור יש לו לכוין לכל איש שנקרא בשם יהודי ולובש טלית זה שהוא מחובר וקשור נפלא עם השם אחד. ובזה הוא חלק אדם מאל. וחלק אלוה מעולמו. וזהו והחזיקו בכנף איש יהודי. כי אחר שיש לו כנף ציצית הוא מתיחד עם השם. ועולה ממעלה למעלה עד התקשרו בסבה עליונה. וכל זה בסבת זה הכנף שהוא פורח בו להתדבק למעלה. והוא כמו כל צפור כל כנף. וזהו על כנפי בגדיהם. כי במצוה זו עושה לו כנפים כנשר יעוף השמים לקשר כל הדברים והוא עליון יחיד על הכל. אבל קרח לא עשה כן ולא רצה להתקשר למעלה. ולא ידע שיש חוט אחד המקשר כל הדברים. וכפר בזה ונחלק משאר העדה:
וזהו ויקח קרח. כאומרם ז״ל אין לקיחה אלא פליגה כאומרו מה יקחך לבך. ולכן הלבישם כולם טליתות של תכלת בלא פתיל תכלת. לפי שחשב שהעולם כמנהגו נוהג ומקרה אחד לצדיק ולרשע והכל כאשר לכל. ולכן לא רצה להטיל פתיל תכלת בטלית אלא כולו תכלת. ובזה גלה מחשבתו שכפר בה’ אחד. וכן בענין המזוזה אמר שאחר שהבית מלאה ספרים אינה צריכה מזוזה. לפי שהמזוזה היא רמז לשם יתברך שהוא מזוזת השער ויסוד העולם. ולכן אנו מצווין לכתוב בה פרשת שמע ישראל לפי שיש בה סוד הייחוד בסוד ה’ אחד. וזהו דומה לפתיל תכלת של ציצית שהוא חוט אחד. המקשר כל הדברים ממעלה למעלה עד רום כל המעלות. וזהו אומרם ז״ל תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד. אשר שם יושב רם ונשא ושוליו מלאים ההיכל. מהיכל קדשו לרקיע ומרקיע לים ומים לתכלת וזהו תכלית כל הדברים. וזהו דוגמת ארץ ושמים ועל זה לקו וירדו שאול חיים. ונעשה בהם תכלית וקללה בסבת חוט תכלת אשר הוא לכל תכלית הוא חוקר. וכן רמזו באומרם שהלבישם טליתות של תכלת. להורות שנתלבשו בלבוש הגאוה וגזלו מלבוש השם. שלו לבדו יאות מלבוש הגאוה כאומר ה’ מלך גאות לבש. ולפי שכל פועל גאה יש לו התמוטטות. אמר שהשם אינו כן שאע״פ שנתלבש בלבוש הגאוה עם כל זה הכין תבל וחזקו במסמרים לא ימוט. והנה קרח לבש בגדי השם שהם בגדי מלכות תכלת וחור עם חמשים ומאתים איש בחור. ורצו ללבוש בגדי גאוה ושררה ולכן אמרו כי תשתרר עלינו גם השתרר. וכן אמרו ומדוע תתנשאו על קהל ה’. שמכלל אלו הדברים נראה שדעתם היתה להשתרר ולהתגאות על ישראל. וללבוש בגדי ה’ שהם בגדי תכלת שהם השמים מספרים. והם ספירים כמו הספיר. וזהו השמים כסאי ורקיע השמים היא תכלת וזהו ים דומה לרקיע. ואחר שהם היו רוצים ללבוש לבוש נכרי ראוי שיפשטוהו באמצע רחוב העיר. ולכן נתחייבו ירידה לירד ממעלתם. וזהו וירדו חיים שאולה מדה כנגד מדה. וזהו אומרם ז״ל שהלבישם כולם טליתות של תכלת. וזהו ויקח קרח לבוש זה של גאוה ודתן ואבירם. ויקומו לפני משה באופן שעשו להם קימה של הידור וגאוה לפני משה שהיה גדול מהם. ולפי שעצתם היתה עצה נבערה. אמר יעקב בסודם אל תבא נפשי על קרח שבא משבט לוי. ועל דתן ואבירם ואון בן פלת בני ראובן אמר כחי וראשית אוני. ואמרו במדרש וראשית אוני נתנבא עליו שעתידין בניו ליטול הכהונה בכח ולא ינצל מהם אלא און דכתיב ויקח קרח וגו’. הוי וראשית אוני כשם שמפרישים חלה מן העיסה כך הפרישתו אשתו מן המחלוקת וניצול ע״כ. ודרשו זה לפי שאמר וראשית אוני כמו שנאמר ראשית עריסותיכם. ועל זה אמר בסודם לפי שהסוד הוא מסור ללבו של אדם. וזה היה חטא קרח שהיה מלוי שהיה צפון בתוך לבו זה המינות שאמרנו. ולא היה מגלה אותו. וזהו ויקח קרח שלקח עצה רעה בנפשו. והוא כמו מה יקחך לבך. ואמר ובקהלם אל תחד כבודי. כנגד מה שאמר בכאן ויקהלו על משה ועל אהרן כי בכאן גלו קצת מחשבתם ורעתם שרצו לתבוע בפיהם השררה והיו מגלים בדבריהם שלא היו עושים זה לכבודם אלא לכבוד הקהל וזהו רב לכם וגו’. ומשה הבין דבריהם ואמר להם בקר ויודע ה’ את אשר לו. שרמז בהם שהשם יגלה ויודיע הדבר שהם מכסים אותו. וינקום ממנו וישבר אותו בעבור חטאתו לפי שמראה עצמו דבק וקרוב אל ה’ ואינו כן. וזהו ויודע ה’ את אשר לו. והוא כמו ויודע את אנשי סוכות. ואת הקדוש. שכבר הוא קדוש. והקריב אליו. שכבר הוא קרוב אליו. ואת אשר יבחר בו. שעדיין עתיד לבחור בו זה יקריבהו אליו. לפי שעדיין לא נבחר וזהו יקריב אליו. ולא אמר הקריב אליו כבראשונה. לרמוז להם שאולי יבחר או לא יבחר. ואחר שאתם אומרים שאתם קדושים קחו לכם מחתות ובכאן נראה קדושתכם. ואמר רב לכם בני לוי כנגד מה שאמרו רב לכם וגו’:
