ראשית תנועת החסידות: יראת השם מעל יראת האדמו”ר

Authored by: העורך Editor

מתוך גליון “כי קרוב” 95# עמ’ 13:

על גודל דבקות זו מספר ר’ אהרן סורסקי סיפור שיש לו במסורת מפי כ”ק האדמו”ר הרה”ק רבי משה מקוברין: פעם אחת, לאחר שכבר חלף זמן רב מפטירת הבעש”ט, מצא המגיד בין תשמישי הקדושה שלו ממחטה אחת משל הבעש”ט, שאיש לא נגע בה וכשראה עליה קמצוץ של טבק־הרחה שהבעש”ט הריח והשאיר עליה – אחזתו יראה גדולה כזו, עד שנפל מתעלף מרוב פחד ובמאמצים מרובים השיבוהו לתחיה.

ועוד זאת מסופר באותו הקשר: שנים מספר לפני כן, פרץ ריב בין אחד ממקורבי הבעש”ט לאדם נוסף. ביקשו השניים להתדיין בפני הבעש”ט וסירב, כי היה קרוב בקרבה משפחתית. שלח אותם הבעש”ט להתדיין בפני תלמידו, המגיד הגדול. ישב לו המגיד כדי לשמוע את טענותיהם של הצדדים ולברר דינם.

לפתע נשמע קול צעדי הבעש”ט בחדר הסמוך. חשש המגיד פן יהיה לו נדנוד קל של נטיית־דעת בדעה מפני כבודו של הבעש”ט, שהרי את קרובו הוא דן. מיד קם על רגליו ואמר: “רק פעם אחת ויחידה נתמניתי לדיין על ידי… גוזרני, אפוא, בכח התורה ובכח בית־הדין, שכל מי שלא צריך להימצא עכשיו כאן ילך מפה ואל ישאר”. ציית הבעש”ט לגזירת תלמידו, ומיד קם והלך לו.

והפטיר הרה”ק מקוברין: ראו נא, ראו! כל כמה שיראתו של המגיד מרבו הבעש”ט הגיעה לשיאי־שיאים – היה מפחד וירא מהקדוש ברוך הוא.

לא ‘להשלים עם המציאות’ של מדינת השמד!

Authored by: העורך Editor

מתוך ראיון עם מוטי לייטנר בעיתון הבחירות שלהם, עמ’ 9:

הסיפור האמיתי הוא הלגיטימציה שאנחנו כחרדים מוכנים לתת בכלל למדינה.

ת: ״אני חושב שעצם הדיון הזה מגוחך ופתטי. עומדים שני אנשים ליד עץ ומתווכחים בפלפולים ובתנועות ידיים: האם אנחנו מכירים בעץ או לא מכירים בעץ?

״די, חלאס, רבותיי. זה נגמר. המדינה קיימת, משגשגת, חזקה. אנחנו חלק ממנה. זו המציאות. הערים החרדיות הן חלק מהממלכה. הכספים של הרשות המבצעת מחלחלים, הכבישים, בתי הספר, תלמודי התורה, אירועי התרבות – אנחנו חלק מהממלכה. וכמובן – אנחנו מצביעים בבחירות לכנסת.

״גם אם לא נכריז ונאמר שאנחנו ציונים דגולים, אנחנו ישראלים, כולנו, מלבד קבוצות מסוימות שבאמת מקפידות להתבדל ונאמנות לאורח חייהן ולאמונתן.

״לכן, הסיפור הוא כבר לא ההכרה שלנו במדינה, כן או לא, אלא חוסר ההפנמה של ערך האחריות שלנו. כלומר, המדינה היא אנחנו. תכף הציבור החרדי יהיה חלק דומיננטי ואקטיבי מאוד במדינה, ואנחנו רוצים לקחת אחריות על עתידנו. זה כבר לא הם, זה כבר אנחנו!

״אנחנו צריכים מדינה משגשגת וחזקה. וזה ברור לכל בר דעת שאם אנחנו רוצים לשרוד פה במרחב העוין הזה עוד שנים קדימה, אנחנו חייבים לעשות את זה. אלא אם יבוא האומר ויגיד: רבותיי, אנחנו רוצים אוטונומיה נפרדת באוגנדה או במדינה אחרת, נעזוב את הארץ ונלך ונשגשג במקום אחר.

״לא שאני חושב שזה אפשרי כלכלית, אבל אם נהיה כנים עם עצמנו – אנחנו רוצים לגור פה, אנחנו רוצים להיות בציון, אנחנו רוצים לראות את גאולת העם והארץ, אנחנו רוצים לראות את הקב״ה משרה שכינתו בתוכנו, אנחנו רוצים לראות בית מקדש, אנחנו רוצים לראות את שלמות העם, אנחנו רוצים לראות את בניין הקומה הרוחנית של תורת ארץ ישראל. אנחנו רוצים לראות את הצלחת המדינה שאנחנו חלק ממנה. אז בואו נהיה חלק. בואו נפסיק לשקר לעצמנו״.

נו, החלק האחרון הוא מס שפתים (ולגבי התערבות החרדים במדינה, עיין כאן).

החלק החשוב הוא משל העץ ובעיקר המשפט המנחה: “זו המציאות”. בעו”ה רבים סבורים כך. אבל יש להבדיל בין יד ישראל תקיפה בארץ אבותינו בזה”ז ת”ל ובין ה”מדינה” שהוכרזה כאן. אסור לנו “לתת לה מציאות”!

עמי בעצו ישאל, אבל לנגדם מאמר של הרב עמרם בלויא שחלילה “להשלים עם המציאות”, מעט המחזיק את המרובה, הידוע בכינוי “אני שלמה”:

וק”ל.

תן לי יבנה וחילוניה!

השמאל מבין היטב – זה לא יבנה וחכמיה!

יום שני, כ”ב מרחשון התשפ”ז
הפליק-פלאק המרשים של משפיעני השמאל, שהחל מיד עם פרסום תוצאות המדגם, כאשר זנחו בין-רגע את קמפיין גיוס החרדים וגילו לפתע כי ניתן להמשיך להתקיים גם בלי מה שהם מכנים ‘שוויון בנטל’ – מעלה מספר תובנות מעניינות, הן באשר לציניות הצרופה שלוותה את הקמפיין מהרגע הראשון, הן באשר לנאיביות שוברת השיאים של חלקים מהציבור הדתי-לאומי שנפלו בפח התודעתי ללא הפעלה מינימלית של חוש ביקורת, הן באשר למערכת המשפטית והצבאית, אשר שמשו כל העת – ועדיין משמשים – ככלי פוליטי לקידום אג’נדה חילונית בולשביקית, שמטרתה קעקוע אורחות החיים הבסיסיים של הציבור החרדי, כאשר הצבא משמש כור היתוך, אליו יכנס צעיר חרדי עם ערכים תורניים ויצא ממנו כישראלי ‘מתוקן’ על-פי האג’נדה השמאלנית-רדיקלית השלטת בחיל חינוך.
אם השמאל עולה לשלטון ומחיל את ערכיו על המדינה כולה – והוא יודע היטב כיצד עושים זאת, בניגוד לימין – כבר אין צורך בגיוס חרדים, וכפי שאמרה המועמדת ההזויה עם ההילה האקדמית של המפלגה הקיקיונית שעשתה הרבה רעש באמצעות הכסף שקבלה מהשמאל – “לגייס חרדים זה להקים דאעש, זה לקחת אנשים עם תפיסות עולם מאוד קיצוניות, מאוד דיכוטומיות של שחור ולבן וטוב ורע ויהודים ולא יהודים, ולתת להם נשק. ואני ממש לא חושבת שחילונים רוצים שבתוך מדינת ישראל תיווצר קבוצה קיצונית עם נשק, שיש לה תפיסות מאוד דיכוטומיות על יהודים ולא יהודים. זה לא הפרויקט הציוני, זה לא מה שמדינת ישראל מנסה לעשות”.
זה לא הפרויקט הציוני. אכן. הפרויקט הציוני הוא לרחם על ילדי עזה ולשתף פעולה עם אויבי ישראל כדי להשמיד את המדינה היהודית דרך הקלפי, מה שלא הצליחו לעשות באמצעות הרובה והטיל. אבל בנקודה הזאת עלינו להתעשת ולהבין מה מתכוון השמאל כאשר הוא מציע לנו להשתתף במיזם החיסול של המדינה היהודית תמורת אשליה של ‘הצלת עולם התורה’.
רבים בתוכנו יצטטו את דברי רבן יוחנן בן זכאי לאספסינוס – “תן לי יבנה וחכמיה” (גיטין נו:). אך כאשר מתבוננים מעט במציאות של ימינו ומשווים אותה להקשר בו נאמרו הדברים, מבינים את האבסורד, את חוסר ההקבלה ואת הסכנה העצומה הטמונה בהפרחת סיסמאות שאינן מתכתבות עם המציאות. רבן יוחנן בן-זכאי ראה את המקדש הולך ונחרב, את העם היהודי על סף אבדון, את הרקבון הרוחני שפשה בעם כבר עשרות שנים קודם לכן. אומרת הגמרא ביומא לט: – “תנו רבנן: ארבעים שנה קודם חורבן הבית לא היה גורל עולה בימין, ולא היה לשון של זהורית מלבין, ולא היה נר מערבי דולק, והיו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן, עד שגער בהן רבן יוחנן בן זכאי. אמר לו: היכל היכל! מפני מה אתה מבעית עצמך? יודע אני בך שסופך עתיד ליחרב…”. שלטון יהודי עצמאי מזמן כבר לא היה, וכל שניתן היה לעשות הוא להחזיק בכל הכח את הקיים, שלא ילך לאיבוד. רבן יוחנן בן זכאי תיקן תקנות שונות להמשך קיום היהדות במצב של חורבן, ובתוך כך ביקש להבטיח את המשך לימוד התורה, שעליו עומד הכל.
וכי מישהו מעלה בדעתו, כי זה המצב בימינו? וכי מישהו מעלה בדעתו, כי ה’ הניף את ידו לקבץ גלויותינו בתהליך היסטורי התואם באופן מפליא את דברי הנביאים, העניק לנו מדינה עצמאית ועשה לנו נסים אינספור, בכדי להוביל אותנו לחורבן נוסף? וכי מישהו מעלה על דעתו, כי אין כל משמעות לכך שתנועת התשובה האדירה הולכת ופורחת בעשרות השנים האחרונות בניגוד לכל הגיון אנושי, ועל-אף שהחילוניות מנצלת את הכלים האדירים שהעניקו לה ההתפתחות המדעית והטכנולוגית כדי להשליט את הכפירה על העולם, הלבבות של המוני בית ישראל נמשכים דווקא אחר הערכים התורניים הישנים והטובים? וכי מישהו שהיה בימי הרחמים והסליחות ברחבת הכותל המערבי ובבתי הכנסת ברחבי הארץ כולה סבור, כי התורה הולכת ומשתכחת, ואין לנו אלא קומץ לומדים שמשמרים את הגחלת, כפי שהיה בראשית ימיה של המדינה, אחר שעולם התורה באירופה נחרב – הן רוחנית בשנים שקדמו לשואה והן פיזית בשואה האיומה עצמה?
המצב של עם ישראל כיום ביחס לתורה הפוך בתכלית למה שהיה בימי רבן יוחנן בן זכאי! השמאל מבין זאת היטב, ולכן הוא בא לפתות אותנו ומציע לנו את ‘יבנה וחכמיה’. אסור לנו ליפול בפח! ‘יבנה וחכמיה’ היום פרושו ויתור על תנועת התשובה האדירה ועל השאיפה שלנו להחיל את תורת ה’ על מציאות האומה בכללותה. ליברמן, לפיד, בנט, יאיר גולן ושאר שונאינו ישמחו עד מאד לתת לנו את ‘יבנה וחכמיה’ – אם רק נאפשר להם לשלוט ולהעביר את עם ישראל על דתו ועל דעתו. הם יקימו כאן את מדינת כל אזרחיה עם תומכי הנוחבות, יחדירו רעל פרוגרסיבי לכל מערכות החיים, ויתנו לנו – החרדים – שמורת טבע, ובלבד שלא נפריע להם. הם מציעים לנו יהדות עקרה ללא כל קשר וללא כל השפעה על החיים הממשיים, ומסמאים את עינינו, כאילו אנו מלווים כעת את רבן יוחנן בן זכאי בצאתו מירושלים כשכל המציאות התורנית חרבה וכל שניתן להציל הוא ‘עולם הישיבות’, שהם כה בזים לו.
אסור ליפול במלכודת הזאת, ולא רק מפני שהם לא יקיימו שום הבטחה שלהם, אלא משום שעצם הדיבור על הליכה עם השמאל מחדיר בנו תפיסה עקומה ומעוותת של היהדות, כאילו התורה מנותקת מהחיים, כאילו הערכים התורניים אין להם מקום מחוץ לבית המדרש. זאת, מלבד הסכנה הפיזית האיומה המרחפת על ראשנו בשל חבירתו של השמאל לאויבי ישראל, סכנה שלא תפסח על ראשינו ביום צרה.
הם אומרים – קחו את יבנה וחכמיה! עלינו לשנן את דברי הגמרא בנדרים לב. – “אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים?… רבי יוחנן אמר: שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר: תן לי הנפש והרכוש קח לך”. אנחנו משיבים לשמאל – תנו לנו את תל-אביב ואומלליה, תנו לנו את רמת השרון וגבעתיים ותינוקות שנשבו בה, תנו לנו את באר שבע ואופקים וטבריה ואור עקיבא והיהודים שרמסתם שם והעברתם על דתם! הציבור החרדי חזק דיו, תנועת התשובה חזקה דיה, עם ישראל צמא לה’ ולתורתו, אתם לא תצליחו לעצור את המהפכה!

הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו"ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש.

לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא"ל, שלחו בקשה בדוא"ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:

1@קריאתשמע.ישראל
או
1@SHEMA-YISRAEL.ORG