ספר הברית ח”ב מאמר י”ג אהבת רעים פרק ט”ז:
וכן יש אנשים ששומרים עצמן מלהרע לשום אדם ואוהבים את הבריות כלם אבל שונאים את בניהם ומכוונים לצער אותם ולהקניטם, ואומרים אין בזה עון כי יאמרו בלבותם הבנים בני והבנות בנותי וכבר אני יוצא ידי חובת אהבת הבריות כלם כי אין אני מצער לשום אדם אלא נתח מנתחי אשר נתנם הבורא יתברך בידי והכריחם לסור למשמעתי, והמה אסורים וקשורים על פי התורה תחת כפות רגלי וכל אשר יחפוץ לבבי הרשות נתונה מאל עליון בידי לעשות עמהם כטוב בעיני, כנאמר כבד את אביך ואת אמך (שמות כ’) ונאמר איש אמו ואביו תיראו (ויקרא י”ט), ואני מכוין עם זה ליסרם ולהוכיחם בדרכי אלהים חיים לפי מחשבתי, ובאמת דבריו לא בהשכל ולא על פי התורה, שלמה יגרעו הבנים מלהיות בכלל לא תשנא את אחיך (שם) ובכלל ואהבת לרעך כמוך (שם). ואמנם כמו שבענין ההטבה והצדקה כל הקרוב קרוב קודם כך בענין השנאה והרעות יש יותר עונש על המצער את קרובו מאדם אחר, והמצער את בניו על חנם עתיד ליתן את הדין ביותר מטעם הזה, ועוד מטעם הכתוב בספר חסידים (סימן תקס”ה) ז”ל איש אמו ואביו תיראו לשון רבים ולא כתיב תירא לשון יחיד שהאב והאם בכלל תיראו שלא יכעיסו את הבן כל כך עד שלא יוכל להתאפק וימרוד בהם. עוד איש אמו ואביו תיראו אב ואם מוזהרים שאם בא הבן לכלל איש שייראו פן יכוהו ופן יקללוהו עד שיענה להם ויקללם ויכם עכ”ל. עוד כתב (בסימן תקס”ז) כתיב שדי לא מצאנוהו שגיא כח (איוב ל”ז) לא הכביד הקב”ה מצות על ישראל לא שם כפרת הבריות אלא בדבר מועט לפי היכולת קומץ מנחה מחצית השקל תורים ובני יונה בקר וצאן ולא טרחם לבקש ראם ויחמור, כך לא יצוה האב את בנו דברים קשים וכבדים עליו לעשות פן ימנע מלעשותם ונמצא מחטיאו עכ”ל, כי אם תכבד העבודה עליהם יתרעמו על ה’ ועל תורתו ויאמרו הרכבת אנוש לראשנו נתננו ה’ בידי לא נוכל קום ובהכרח ימרדו והחטא על אבותם.
אהובי ואבי ראה גם ראה מה שנמצא כתוב ביורה דעה (סימן ר”מ סקי”ט) וז”ל אסור לאדם להכביד עולו על בניו ולדקדק בכבודו עמהם שלא יביאם לידי מכשול אלא ימחול ויעלים עיניו מהם שהאב שמחל על כבודו כבודו מחול, המכה לבנו גדול מנדין אותו שהרי עובר על לפני עור לא תתן מכשול עכ”ל. וידעתי גם ידעתי איזה צדיקים משכילים שלא יאמרו דבר הן בפה הן בכתב לבניהם ובנותיהם בלשון צווי מעולם אך רק בלשון ראוי, וכה יאמרו בני ראוי לך שתעשה דבר זה כך וכך ומעולם לא יאמרו תעשה כך וכך בלשון צווי כדי שלא יכשילם בעבירה אם לא ישמעו חלילה, זכור אב נמשך אחר ה’ בתמים והיה זהיר בזה כמו שמביא רש”י ז”ל בשם חז”ל על פסוק ויהי בארבעים שנה (דברים א’) ז”ל מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה, ממי למד מיעקב שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה, אמר, ראובן בני, אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי עכ”ל, ואם יעקב היה מתירא מראובן הצדיק דבר רחוק כזה אנו בדורות הללו על אחת כמה וכמה.
לכן טוב לגבר לייסר את בניו כשהם קטנים וידריכם בדרכי ה’, לא יסור שבט מבניו הקטנים אתה בשבט תכנו ונפשו משאול תציל, אל תמנע מנער מוסר ידיך לא אסורות בעוד הילדים רכים כנאמר חושך שבטו שונא בנו (משלי י”ג), אך בשבט מוסר לא בשבט עברתך אל באפך פן תוסיף להכותו מכה רבה חלילה והיה בך חטא, והגדולים יוכיחם במילי דשמיא, ובתוכחות על עון חלילה בלשונו ופיו ימלא תוכחות מוסר השכל ויוכיח בדברים להשיבם לתורת ה’ ושילכו בדרך הטובה והישרה כאשר ייסר איש את בנו בדברים של טעם ואת כל ותוכחות במשפט השכל ובמדה נכונה שלא יקניטם ביותר בכעס ובתוכחות חמה, זה הכלל שבט ותוכחות יתן בחכמה ובשיעור הראוי אך הכל בתוכחת מגולה ואהבה מסותרת לא בשנאה שבלב.
…