העצמאות שלנו והעצמאות שלהם
כעת גם הם מבינים שהגיע הקרב המאסף
יומיים לאחר הבחירות האחרונות, אירחתי ב”מרכז לילד ולמשפחה” משלחת מכובדת מאד של אנשי ציבור חילוניים בכירים, חלקם אנשי עסקים. הביקור נקבע חודש מראש ולא היה קשור לבחירות, אך תוצאות הבחירות נכחו בשטח ולא ניתן היה שלא לעסוק בהן. למעשה גם אם לא רצינו בכך. הן היו הנושא.
האנשים הללו, שהיו איכותיים ומשכילים ביותר, פשוט הביעו פחד.
הם הודו שתוצאות הבחירות האחרונות גרמו להם ולסביבתם הקרובה, במיוחד בקצה השמאלי והאנטי דתי בחברה הישראלית לעשות משהו שהם לא כל כך מכירים: לפחד!
מסתבר (וזו פרשנת שלי לא שלהם), שלהיות שמאלני במדינת ישראל, זה לקבל עדיפות בכל תחום בחיים. עבודה, תארים, שליטה, משרדי ממשלה, פרקליטות. בתי המשפט, צבא ופקידות בכירה.
פעם היו צריכים “פנקס אדום” בשביל לסמן את אלה שיש לקדמם מול אלה שלא. היום אין צורך בזה, חבר מביא חבר. מי שלא בחונטה פשוט לא נכנס.
כך הם הצליחו לשלוט במדינה בלי קשר לתוצאת הבחירות והדברים ידועים.
ברם, עדיין יש חשיבות למספר האנשים שעומדים מולך ומידת לכידותם. אמנם הם הצליחו להעביר ארבעים שנה של שלטון ימין בלי שזה יורגש, אך כעת גם הם מבינים שהגיע הקרב המאסף. שלמספר המנדטים עלולה להיות השפעה גם על השליטה בפועל, בעיקר לנוכח החוקים המתוכננים להגביל את כוחו של בג”ץ זה מדאיג אותם.
העצמאות שלהם , וזו שלנו…
אבל הפחד, הפחד מגיע ממקום אחר לגמרי.
העובדה שהציבור החרדי הגיע ל16 מנדטים ממש מפחידה את כל מי שחונך לראות בציבור שלנו גוש שחור תרתי משמע, שמסכן את אורח החיים שלהם, ושמאיים כביכול כל חירותם.
אם תיכנסו לראש של השמאל האנטי דתי ואפילו של הימין האנטי דתי (לפיד ודומיו) תגלו פחד נורא ואיום שמקורו בבורות. הם בטוחים במאת האחוזים שכוונתנו היא להוציא להורג או לכלוא כל מי שלא מקיים את מצוות הדת, להקים משמרות מהפיכה ודברים כאלה. זה מה שנמצא במוח שלהם, ואני לא ממציא כאן דברים, אלו מילים ששמעתי מהם. וככל שניסיתי להוציא אותם מזה, הם לא הסכימו לקבל שום דברי הרגעה: “אולי אתה לא תעשה לנו את זה” הם אחרו “אבל ‘הם’ יעשו.
“אבל אני זה ‘הם'” אמרתי להם “אני הולך עם כובע וחליפה. הבנים והחתן שלי אברכים אני כותב בעיתון ‘יתד’ נאמן’, אני בדיוק ה’הם’ שאתם מדברים עליו”.
לא עזר כלום.
דמיון מודרך…
ואז החלטתי ללכת לכיוון אחר:
“תגידו”, אמרתי להם, “מהו הדבר הכי מרגיז אתכם בציבור החרדי?”
הם אפילו לא היו צריכים לחשוב לפני שענו “זה שאתם לא הולכים לצבא“.
“יופי” אמרתי להם. “אתם רוצים שנלך לצבא, נכון?”
“בטח שכן”.
“אכפת לכם לעשות איתי דמיון מודרך?” אני שואל.
(דמיון מודרך היא שיטה המשתמשת בדמיון כדי להעלות מחשבות לא מודעות באופן אסוציאטיבי, ולתרגל את תפקוד המוח לכשהדברים יתרחשו באמת).
“קדימה” הם אומרים.
“בואו נתחיל” אני אומר.
תגידו אתם רוצים את זה או לא”?
“זוכרים את הפגנת המיליון?” אני שואל אותם. (ההפגנה בה כמיליון חרדים הפגינו מול בית המשפט העליון בשל הסנקציות הפליליות שנגזרו על בני הישיבות אם וכאשר לא יעמדו במכסות.)
הם זכרו היטב. זו הייתה הפגנה שצרבה את התודעה הישראלית (אותי היא צרבה באופן אישי משום שהתקיימה ביום חתונת בני שיחי’ וגרמה לי חשש שאיש לא יגיע…).
“כעת תדמיינו את כל המיליון הללו, עם הזקנים והפאות המגבעות, והחליפות הארוכות והקצרות… אתם איתי?
“איתך”.
כעת תדמינו 500 טנקים 10,000 נגמ”שים, 200 מטוסים 30.000 מטולי אור פי ג’י תדמיינו את כל הטנקים והמטוסים והנגמשים מאויישים באנשים האלה עם הכובעים והחליפות והפאות והזקן, שם מול בית שמשפט העליון. או סתם כך, בכל מקום אחר, אתם עדיין איתי?
“איתך”.
“ועכשיו”, אני אומר, “תדמיינו את כולם. כל אחד ואחד מהם, עם רובי 16m ארבע מחסניות, שני מטולי רימונים, שלושים אלף מהם מצויידים במאג 58 FN MAG ׁ(מקלע עם קצב אש של-1200 כדורים לדקה עם מהירות לוע של 840 מטר לשנייה. ועכשיו תדמיינו יחד איתי את כל המיליון מרימים את רובה ה16m ודורכים אותו יחד (כאן השמעתי להם קול דריכה המוני “צ’אק צ’אק צ’אק צ’אק צ’אק”) ושאלתי: “תגידו אתם רוצים את זה או לא”? “לאאאאאאאאאא” הם זעקו כמעט פה אחד…
הם היו חיוורים. לגמרי. מבטיח לכם.
“אז אני מקווה שזו הפעם האחרונה שמישהו מכם מתעצבן על זה שחרדים לא הולכים לצבא…”
סיימתי את הדמיון המודרך שהיה מיועד כמובן עבור הראש החילוני…
מדוע החרדים מזניחים את עמדות הכוח והשלטון?
לקח להם זמן להירגע. זה ממש עשה להם רע. ואז התיישבתי מולם ואמרתי:
בואו נשאל שאלה שמעולם לא נשאלה: “מדוע החרדים אינם מעוניינים להיכנס לצבא? הרי כל מי שרוצה עמדת כוח מבין שהצבא והמשטרה ובית המשפט הם הגופים שאתה צריך אם אתה רוצה לשלוט, אז למה החרדים מזניחים את זה? לא סתם מזניחים. הם ממש מחרימים. אין שופט חרדי אחד, ובוודאי שלא שופט עליון, בצבא אין חרדים, כבר אמרנו, במשטרה בודדים ובתפקידי רבנות… ושימו לב שאפילו בממשלה ‘יהדות התורה’ לפחות, מתנגדת לתפקידי שרים והיו צריכים לחוקק חוק שיכריח את הרב ליצמן לכהן כשר. תגידו: ככה מתנהגים מי שרוצים להשתלט על המדינה? ככה מתנהגים אנשים שרוצים להכריח אתכם משהו?
העצמאות שלהם
נתתי להם זמן להירגע (גם מרגעי האימה של החרדים החמושים וגם מהתהיה העצומה מדוע החרדים מוותרים על זה, ועוד נלחמים כנגד אלה שרוצים להכריח אותם להשתלב בצבא בפרקליטות באקדמיה ועוד, ורק אז המשכתי:
“העצמאות שלכם אינה עצמאות שלנו. העצמאות כפי שהיא נתפשת באומות העולם היא של כוח ושליטה וכבוד לאומי ומיליטריזם, ולאומיות ולאומנות. בכל אלה התחנכנו לראות כדברים שאינם ראויים ושאין לנו זכות לשאוף אליהם, משום שבתפישה שלנו כל עוד לא הגיע הגאולה אנו עודנו בגלות. לכן לחרדים אין שאיפות לאומיות ולא לאומניות. הם אוהבים את ארץ ישראל אבל אין להם שום עניין ברעיון ‘ארץ ישראל השלימה’ מכיוון שאינם רואים במדינת ישראל ‘אתחלתא דגאולה’. אין להם שום עניין לתפוס בה כיסא או נזר ולכן תהיו רגועים לגמרי, אף אחד לא הולך להשתלט עליהם ואפילו לא חושב בכיוון הזה”.
העצמאות שלנו…
“העצמאות שלנו היא הדאגה לחינוך היהודי הטהור, העצמאות שלנו, היא לדאוג למקומות שלנו, לרחובות שלנו, למשפחות שלנו ולילדים שלנו. לשמור עליהם שיהיו יהודים עצמאיים ולא יהודים שמישהו מנסה לכפות עליהם מחשבות, דעות, ומעשים. ובשביל העצמאות הזו לא צריך צבא ולא צריך משטרה ולא צריך בתי משפט ולא צריך שרים בממשלה. רק לשמור ולהגן על עצמנו ועל צאצאינו מפני מי שמעוניין באופן מכוון ליטול את העצמאות הזו מידינו.
אנו יודעים היטב שאם נתפתה ללכת לצבא בשביל לשמור את העצמאות הזו, בסוף יישאר הצבא ולא הערכים, זו הסיבה שאנחנו ממעטים אפילו ללכת להפגנות (מלבד בודדות וספורות שהן שקטות באופן מופתי וממש לא אלימות). כי גם הפגנות הן בגדר ביטול תורה והפגנות אלימות עלולות להפוך את צעירי הצאן ללוחמים וכבר סיכמנו שזהו הפך העצמאות…”
הם הלכו משם המומים ודי מכונסים בעצמם. הם שמעו דברים שעליהם לא חשבו מעולם. אני חושב שסוף סוף התחילו להרהר באשרות שהחרדים כאן לא כדי לשלוט ולא כדי לתפוס עמדות כוח, אלא כדי לדאוג ל”יבנה וחכמיה”, ללימוד הורה ולהמשך קיום העם היהודי.
וכן, הם הבינו לגמרי את ההבדל בין העצמאות שלהם ובין העצמאות שלנו.
(יתד השבוע / ה’ באייר תשע”ט)