מצווה גוררת מצווה…
דברים אלו נכתבים על סמך רעיון שהגיע אלי. כתב מישהו שאינני מכירו.
שמעתי פעם משל/סיפור בשיחה של הרב יעקב יצחק ג’יקובסון.
מעשה ביהודי עשיר שהיה לו בביתו דג מקולקל. היה חבל לו לזרוק אותו לאשפה, והחליט לקיים בו מצווה. הזמין אליו לאירוח יהודי עני, וקיים בו מצוות “הכנסת אורחים”.
אותו עני חטף הרעלת קיבה , ונפל למשכב. בקר אותו העשיר, וקיים מצוות “ביקור חולים”.
אך החולה לא התרפא, ונפח את נשמתו, וזכה אותו יהודי לקיים מצוות “קבורת המת”.
כמובן שגם על המצווה הבאה הוא לא ויתר, והלך לנחם את קרוביו ולקיים גם מצוות “ניחום אבלים”.
מן הסתם הוא גם סייע לאלמנות והיתומים, וקיים עוד מצוות רבות בהידור רב.
*
חז”ל הורו באופן ברור נגד תשלום לפדיון שבויים “יותר מכדי דמיהן”.
דרך אגב, חז”ל עסקו בתשלום ממוני, לא בשחרור מחבלים שיכולים להרוג שוב. ואעפ”כ השיקול של חז”ל היה “שיקול עתידי”, כדי שלא יתאמצו הנוכרים לשבות עוד יהודים, וגם כדי לא להכביד ממונית על עם ישראל.
יש שאינם מתייחסים לחז”ל כ”תורת חיים” שצריך לקיים אותה, ואפילו לא כ”עצה טובה” שמומלץ להקשיב לה. לבושתנו, הם רואים בדברים חז”ל “בעיה” שצריך למצוא את הדרך לעקוף אותה, כביכול הם יותר חכמים מחז”ל.
אכן הם מקיימים כעת מצוות “פידיון שבויים” , באופן שחז”ל הורו שלא לעשות אותו. מצווה הדומה למצוות הכנסת אורחים של אותו עשיר.
וכמו בסיפור הקודם, התוצאה תהיה גם מצוות “ביקור חולים” של הפצועים הרבים שיהיו מהמחבלים המשוחררים,
מן הסתם הם גם יזכו למצוות “קבורת המת” של הנרצחים בעקבות אותה עסקה,
אח”כ הם יבואו לנחם אבלים,
ויתנו סיוע לאלמנות והיתומים.
מצווה גוררת מצווה…
בברכה
מאיר גולדמינץ