ראב”ד חיפה בדימוס, הגאון רבי גדליה אקסלרוד, במכתב חריף ביותר כנגד ההיתר שניתן ע”י מחליפו בתפקיד
“הפקעת קידושין בצורה כזו היא מקרה ראשון מסוגו למן היווסד בית הדין הרבני באהר”ק לפני כשבעים וחמש שנים – הממונים אינם בקיאים בטיב גיטין וקידושין – פרצו פירצה בקדושת ישראל רח”ל שמעולם לא נעשתה בבתי הדין באה”ק.”
המכתב, המשתרע על פני שמונה עמודים, פותח כך: “עד כמה שזכור לי, הפקעת נישואין בצורה כזו היא מקרה ראשון מסוגו למן היווסד בית הדין הרבני בארה”ק לפני כשבעים וחמש שנים שלא רצו להתיר אשת איש על יסודות שאין להן בסיס.”
ממשיך הראב”ד בדימוס וכותב, “ויש עוד הרבה טענות על התנהלות בתי הדין, שעורכים גיטין שעל פי הלכה הם גיטין שניתנו בכפיה שלא על פי ההלכה, וכבר נתפרסם ספר עם שמות של דיינים ותאריכים, שם מוחים גדולי הפוסקים על התנהלות הדיינים המוזכרים שם. ויש לעיין עיון גדול האם המצב הפרוע מאפשר בכלל לסדר קידושין כאשר הממונים אינם בקיאים בטיב גיטין וקידושין”.
“הזעקה היא ‘שומו שמיים’, איך נפרצו פרצות כאלו, שלא שיערנו גם אנו, שבדורנו תתפרק האחיזה בהלכה המסורה במסגרת בית הדין הרבני, ואין פוצה פה ומצפצף מתוך ראשי ונשיאי מערכת בתי הדין והרבנות הראשית.”
לאחר מכן עובר הראב”ד בדימוס למנות אחת לאחת את כל יסודות ה’היתר’ עליהם נשען בית הדין הרבני בחיפה בפסק הדין “החסוי”, ולאחר בירור הלכתי מקיף במקורות הגמרא והפוסקים בו מוכיח הראב”ד בדימוס כי ההיתר כולו הוא בגדר עורבא פרח, מסכם הראב”ד בדימוס כך:
“ביה”ד בחיפה פרצו פירצה בקדושת ישראל רח”ל שמעולם לא נעשתה בבתי הדין באה”ק, ומצוה גדולה למחות כנגדם… גדולי הדור צריכים לשקול האם היום שמסדרים גיטין שלא על פי הלכה, וכבר יצא ספר המתעד מקרים עם תאריכים ושמות של דיינים מכהנים, האם המצב אינו מחייב לבטל את חוק קידושין וגירושין, כי אם אין גירושין כשרים אסור לסדר קידושין”.
ובשילהי דבריו מוחה הראב”ד על גורמים אינטרסנטיים המנסים לחבל במחאת גדולי התורה וההלכה.
הנה המכתב המלא:
י”ג בתמוז ה’תשע”ח
בנושא ביטול קידושין והתרת אשה לשוק מחמת כן ללא גט
דיין בבי”ד פרטי שלח לי גזר מעיתון “מצב הרוח” מתאריך 24.6.18, שם מופיעה ידיעה על הפקעת קידושין של “סרבן גט”, והכתב שמח על התוצאה הכי טובה שהאשה תוכל להמשיך בחייה.
עד כמה שזכור לי, הפקעת נישואין בצורה כזו היא מקרה ראשון מסוגו למן היווסד בית דין רבני בארה”ק לפני כשבעים וחמש שנים, שלא רצו להתיר אשת איש על יסודות שאין להם בסיס, כמו שנבאר לקמן. כך גם התרת אשה מקשר הנישואין עם בעלה בגט בהיותו מוגדר כ”צמח” שלא קרה כדבר הזה מעולם וגדולי פוסקי הדור מחו ופסקו שהגט הנ”ל אינו כשר.
יש עוד הרבה טענות על התנהלות בתי הדין הרבניים שעורכים גיטין שעל פי ההלכה הם גיטין שניתנו בכפיה שלא על פי ההלכה, וכבר נתפרסם ספר עם שמות של דיינים ותאריכים, שם מוחים גדולי הפוסקים על התנהגות הדיינים המוזכרים שם. יש לעיין עיון גדול האם המצב הפרוע מאפשר לסדר קידושין, כאשר הממונים על הגיטין אינם בקיאים בטיב קידושין וגיטין. אולי כדאי שיבוטל חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי”ג-1953, מלבד אלו שנישאו כדת משה, שעליהם יישאר חיוב לסדר גט ע”פ דין תורה.
רב פוסק מומחה שידוע לו מהלך התיק עד לסיומו בהפקעת קידושין פנה אליי ומסר לי את יסודות ה”היתר” וביקש ממני להביע חוות דעתי על כך. הגם שאין עתותי בידי, אך מכיוון שיש למחות על הקלקלה, ואין בדורנו לדאבוננו מי שיכריז “צווחה צווחה”, וכבר מובא במקום שאין אנשים היה איש, חשבתי להעלות על הכתב מה שיעלה בידי יד כהה.
את פסק הדין להתיר את האשה להינשא נתן בית הדין הרבני חיפה. אך זה לאחר שבית דין פרטי, שצירף אליו דיין בגימלאות מבית הדין הרבני לערעורים שצירפו שלישי, פסקו שהאשה מותרת. יסוד ה”היתר” הוא שעדי הקידושין לא היו עדים כשרים ולכן לא חלו הקידושין, כך שהאשה אף פעם לא היתה אשת-איש.
העדויות על האמור ניתנו במחשכים ומוסתרים מעיני הציבור בנימוק שאם יתקיים הדיון על פסילת העד בבית הדין הרבני אזי יתפרסם הדבר ויוודע להוריו שחילל שבת, וכן בנימוק שהעד עצמו מודה שהוא פסול ואינו מכחיש את העדים כנגדו כביכול.
הרי שהעד, שביה”ד החליט שהוא פסול לעדות מטעם שחילל שבת, עשה זאת כל כך בצינעא עד שאפילו הוריו לא ידעו שפעם אחת או פעמים אחדות חילל שבת ואם כן יש לנו ב’ טענות:
א. שאין אדם משים עצמו רשע, והפסיקה להתיר את האשה היא שהעד העיד על עצמו שהוא רשע.
ב. יש לו חזקת כשרות, כיוון שכל הצבור כולל הוריו החזיקו לשומר שבת.
ואיך נעשה רשע על פי עצמו כנגד חזקת כשרות שיש שנתמכת על חזקה, והרי הדין הוא שמלקים על החזקת וסוקלים על החזקות [רמב”ם, איסורי ביאה, פרק א הלכה כ. טושו”ע, אהע”ז, י”ט, א’] אע”פ שאין ראיה ברורה שזה קרוב. מקורם בגמרא בקידושין דף פ’ עמוד א’ “איש ואשה … בחזקת שהיא אשתו, בא (הבן) על האשה, נסקלים משום בא על אמו” יעו”ש.
בנידוננו יש לו חזקת כשרות, עד שלא רצה שיתקיים דיון במקום שחושש שמא יוודע להוריו שעבר פעם או פעמיים עבירה. המדובר בעד שאינו הולך בגילוי ראש ומכסה ראשו בכיפה לסירוגין, נראה מעדות העדים שמדובר באדם שיש לו חזקת כשרות כעד כשר.
והנה הסיבה שהחליט ביה”ד דחיפה הנ”ל להפקיע את הקידושין הוא מחמת שהעדים היו פסולים. והריני להביא בזה את תשובת החתם-סופר אה”ע סימן ק’ בנידון רב שסידר קידושין וצירף עמו שמש אחד להיות עדים מיוחדים והיו שם עוד רבנים ואנשים בחופה אבל לא השגיחו על נתינת הטבעת ואמירת הרי את מקודשת וכו’ מ”מ ‘אומדנא דמוכח’ שנתקדשה והשאלה האם לסמוך על האומדנא.
ועוד נסתפק כיוון שנמצא קרוב או פסול, כי נודע אח”כ שהשמש שצירפו לעדות הוא קרוב של הכלה. ומסיק החת”ס דבמקום אומדנא לא אמרינן ‘עדות שבטלה מקצתה, בטלה כולה’ ואע”פ שהזמין הרב את העד הפסול לאו כל כמיניה להפסיד הקידושין שהחתן והכלה מיאנו בו ולא רצו שיהיו עליהם עדים זולתי הכשרים.
וה’אגרות-משה’ אה”ע סי’ ע”ו מביא את תשובת החת”ס להלכה וכן מובא ב’באר-היטב’ אה”ע סי’ מב ס”ק י”ד שסובר מהריב”ל בח”א כלל ז’ סי’ ק”א כהחת”ס שלא להתיר את האשה באופן הנ”ל להינשא בלי גט ושם הביא שדעת מהר”י ווי”ל שהעדות פסולה ויעויין באוצה”פ שהביא מחלוקת גדולה בדין זה. ומחמת טענת החת”ס ודעימיה הגם שיש חולקים עליו הרי האשה היא ספק אשת איש אפילו אם העדים היו פסולים, כי יש בקהל עדים כשרים.
וז”ל השו”ע אה”ע סי’ מ”ב סעיף ה’ “המקדש בפסולי עדות דאורייתא אינן קידושין, אבל בפסולי עדות דרבנן או בעדים שהם ספק פסולים דאורייתא, אם רוצה לכנוס חוזר ומקדש בעדים כשרים ואם לא רצה לכנוס, צריכה גט מספק”. עכ”ל השו”ע.
ושם בסי’ כ”א בשו”ע סעיף א’ שפסק כהרמב”ם שגם בנגיעה באחת מן העריות דרך חיבה לוקה מן התורה ובחלקת מחוקק ובב”ש שם הביאו את דעת הרמב”ן שחולק על הרמב”ם שאין איסור דאורייתא בזה אלא דרבנן והביא הח”מ שם את הרשב”ץ שהביא ראיה מהגמרא להרמב”ן מדקרי לזה בגמרא סוטה דרך איברים פריצותא היא ופריצותא מי אסר רחמנא.
ושם ב”עזר מקדש” על השו”ע כתב דגם לדעת הרמב”ם האיסור דאורייתא הוא אם חושב לבוא עליה, אך בקריבות של חיבה בעלמא גם להרמב”ם אינו עובר על איסור דאורייתא ומסביר בזה את דעת הש”ך שהתיר קריבות סמוך לווסתה עכ”ד.
ולפי דברים שהמציאו לי מתוך תיק ביטול הנישואין שהעיד העד מר ש. ה. ומטרת עדותו היתה לפסול את עד הקידושין מר ד. מ. (השמות שונו) בכדי שאפשר יהיה לבטל הקידושין הנ”ל. ואלו דברי עדותו לפני ביה”ד פרטי בתאריך כ”ט תמוז ה’תשע”ז: ‘לרוב לא היה עד הקידושין הנ”ל הולך לבוש כיפה’.
בתאריך ג’ כסלו ה’תשע”ח מעיד שראה את עד הקידושין ישן עם חברתו בחדר אחד… לאחר חקירה שינה דבריו ואמר שלא ראה אותם לישון בחדר אחד אלא כל אחד ישן בחדר אחר אלא בדירה אחת. כמו כן העיד ששאל את חברתו של עד הקידושין הנ”ל האם היא טובלת לנידותה וענתה שאינה טובלת לנידותה. עוד אמר שהיה הולך עם כיפה לסירוגין.
בתאריך ג’ כסלו ה’תשע”ח העיד הנ”ל שהכיר את עד הקידושין (ד. מ.) מתאריך שישה חודשים לאחר הקידושין והיה נראה כלפי חוץ כשומר שבת אלא שלא שמר על נגיעה וגר עם חברתו בדירה אחת.
ולכאורה העד סותר עצמו מיניה וביה ונראה בעליל שהעדות שלו היא שקר:
א. איך יכול לומר על העד שנראה כלפי חוץ כשומר שבת, בשעה שאומר בעדות אחרת המובאת לעיל (כ”ט תמוז ה’תשע”ז): ‘… לרוב לא היה הולך עד הקידושין לבוש כיפה’, בשעה שכל העולם יודע שמי שאינו מתהלך לבוש כיפה בפרהסיא אינו נראה כשומר שבת.
ב. שיקר בבית הדין כאשר אמר שראה את העד ישן עם חברתו בחדר אחד ורק לאחר חקירה הודה ששיקר, ולא ראה אותם ישנים בחדר אחד.
ג. כאשר אדם ישן וכן חברתו ישנה באותו חדר, הוא מקפיד לסגור את הדלת. ואם כן כיצד ראה אותם לישון בחדר אחד.
ד. אומר לבית הדין ששאל את חברתו של העד אם טובלת לנדותה וענתה לו שאינה טובלת, גם כאן יש אומדנא דמוכח כי כל דבריו שקר וכזב הם, מכיוון שאדם שפוי לא ישאל אשה בחורה אם היא טובלת לנדתה. ואם נמצא טיפש כזה בעולם, לא תימצא אשה שתענה לו על שאלתו המחוצפת. והמדובר בחברה של אנשים המכריזים על עצמם שהן שומרי תורה ומצוות, כך מופיע שם בעדות בתיק, וכאשר יש אומדנא שעד שקר הוא לפנינו הוא דין מרומה.
ובשו”ע חו”מ סי’ ט”ו סעיף ה’ ז”ל: ‘יש לדיין לדון דיני ממונות על פי הדברים שדעתו נוטה להם שהם אמת והדבר חזק בליבו שהוא כך, אע”פ שאין שם ראיה ברורה. ומשרבו בתי דינים שאינם הגונים ובעלי בינה הסכימו שלא יהפכו השבועה, אלא בראייה ברורה … אעפ”כ אם העיד אדם נאמן בדבר מכל הדברים ונטתה דעת הדיין שאמת הוא אומר, ממתין בדין ואינו דוחה אותו … ודורש וחוקר עד שיתברר הדבר או יעשו פשרה או יסתלק מן הדין’.
ובנידוננו נראה בעליל שהעד “הפוסל את עצמו” והעדים המסייעים אותו לפסול את הקידושין הם עדות מרומה ומזויפת מתוכה ואחרי כל הזיופים העד לא נפסל גם מדרבנן והיו הדיינים חייבים להסתלק מלדון בזה. ולאחר שנביא את דברי העד השני נבאר שגם לדבריהם אינו נפסל אפילו מדרבנן.
העד השני שהתנדב למסור עדות בכדי לבטל את הקידושין נקרא לו ח. מ. בתאריך ג’ כסלו העיד שהיה שותף במגורים, שם היו חדרים וגרו שם בחורים ובחורות דתיים וראה את עד הקידושין ישן עם חברותיו בחדר אחד. כן העיד שלא ראהו לחלל שבת ושמר שבת “בגדול”, אך הייתה לו נורה צבעונית ובמספר שבתות ראה אותו נכנס לחדר ואז פתאום נכבתה נורת הלילה.
ובהתחלה חשב שיש אולי שעון שבת, אך אח”כ בדק וראה שלא כן. העיד שפעם אחת ראה אותו נכנס לחדר ואז האור נדלק. לא ראה אותו מעולם לדבר בטלפון בשבת ולא חילולי שבת אחרים, אך פעם אחת סיפר לו עד הקידושין שמכר מניות בשבת כיוון שעמד להפסיד.
הרי שלפי דברי העד עצמו חשב שיש שעון שבת ואמד את העד שלא יכבה בשבת נורה, וא”כ מדוע שלא נעמיד אותו בחזקת כשרות ונאמר שהנורות כבו בלי כוונה או מתוך הרגל שלא התכוון לכבות, אך מכיוון שהיה רגיל לכבות כיבה כתנועה של הרגל. ועל פי הלכה אין זה נקרא אפילו שוגג, כי אין בזה מלאכת מחשבת, ולא ימלט כמעט לאף אחד שלא הדליק או כיבה בטעות את האור בשבת כאשר נכנס לשירותים בשבת, שלא ידליק או יכבה את האור כמתעסק בעלמא. ויש בתים שמדביקים פלסטיקים המכסים את כפתורי ההדלקה והכיבוי, כדי שלא יבוא לידי מתעסק כזה.
ובכלל כיבוי נורה בשבת הוי מלאכה שאינה צריכה לגופא, ולהלכה נפסק בשו”ע שפטור ואין הלכה כרמב”ם המחייב מלאכה שאינה צריכה לגופה. ומה שראה פעם אחת שנדלקה נורה כאשר נכנס לחדר, פשוט שצריך לתלות שלא היה זה בכוונה אלא מתעסק בעלמא. והראיה הכי מוכחת שראה זאת פעם אחת ותו לא, וגם זה ראיה לכיבוי האורות.
העדות שעד הקידושין סיפר לעד הפוסל שמכר מניות בשבת, אין בזה לפסול אותו לא מדאורייתא, מכיוון שקניה ומכירה הוא איסור מדברי קבלה ולא איסור דאורייתא. כן בפשטות נראה שגם מדרבנן לא נפסל, כי חושב שמותר לעשות זאת ואין בזה איסור.
עוד יש לי להעיר, מכיוון שהעד הפוסל (ח. מ.) אומר שהיה שותף למושבה הזו רח”ל של בנים ובנות ששכרו כמה חדרים בדירה אחת, א”כ הוא בזה פסל עצמו מלהעיד מדרבנן לפי שיטתם עכ”פ, ואיך ביה”ד, בראשות הדיין בגימלאות, קיבל אותו לעדות. וכן איך קיבל לעדות את העד שהוזכר ששאל פנויה אם טובלת לנדתה, הרי הוא בכלל עמי הארץ וקלי הדעת, שאסור לקבלם להעיד. עכ”פ כל העדויות אין בהם לפסול מדאורייתא את עד הקידושין.
וז”ל השו”ע חו”מ סי’ ל”ד סעיף ד’: ‘קוברי המת ביו”ט ראשון כשרים, אפילו נידו אותם ושינו בדבר כשרים, מפני שהם סוברים שמצווה הם עושים, ושלא נידו אותם אלא לכפרה” עכ”ל. וב’פתחי-תשובה’ שם מביא מתשובת רע”א סי’ צ”ו וז”ל: ‘יש לומר דהשחתה בתער, דנתפשטה הרבה בעו”ה אצל הרבה, לא חשב שזהו איסור כל כך, ואף דלא התנצל עצמו כן לפני הבית דין, מכל מקום אין זה מגרע’ עכ”ל.
ולאור האמור ההתנהגות במגורי הבחורים והבחורות שגרים בדירה אחת לא גרע מהמובא, שכאשר אין חושבים זאת לאיסור, אין כאן פסלות לעד, גם לא פסול דרבנן. וי”ל דהגם דהסברא פשוטה וחזקה שהעד לא כיבה את הנורה הצבעונית בשבת כמו שכתבנו, מכל מקום יש להוסיף סברה שאפילו כיבה את הנורות במזיד, חושב שמכיוון שמדובר בנורות גז ולא של חוט לוהט, אין בזה איסור אלא חומרא, ואין נפסל אפילו מדרבנן.
ולכן הזעקה היא ‘שומו שמיים’, איך נפרצו פרצות כאלו, שלא שיערנו גם אנו, שבדורנו תתפרק האחיזה בהלכה המסורה במסגרת בית הדין הרבני, ואין פוצה פה ומצפצף מתוך ראשי ונשיאי מערכת בתי הדין והרבנות הראשית.
והבאנו את פסק השו”ע דאין להתיר האשה בלי גט, גם בעדים פסולים מדרבנן. אך בנידוננו העד לא נפסל, גם לא מדרבנן. ויחוד עם פנויה דוד אסר, והוי מדרבנן. ולפי העדות שהומצאה לי, לא היה שם גדר ייחוד. כי היתה שם מושבה של בחורים ובחורות ששכרו דירה, ובחורים גרו בחדר לחוד וכן הבחורות. וזה לטענת ה”העד הפוסל”, שהוא עצמו פסול לעדות לפי טענתו, אם לא היה דין אין אדם משים עצמו רשע.
ובשו”ע אה”ע סי’ כ”ב סעיף ו’ ז”ל: ‘נשים הרבה ואנשים הרבה, אין חוששין לייחוד’ עכ”ל. ולפי הדברים של העד שהיה שותף לקומונה, ששכרו דירה לבחורים ובחורות, ופשוט שלא גרו הבחורים עם הבחורות באותו חדר, כי העד עצמו אמר שהחברה הזו קוראת לעצמה דתיים “לייט”, וחברה הנקראת כך אינה כמו בקיבוץ שמאלני.
וא”כ יש לנו חיזוק שיש לנו עסק עם דין מרומה, שאולי מישהו אמר להם שיש מצווה לשקר כדי להציל אשה מעגינותה. מכיוון שהנושא רחב מני ים והפרצה רחבה מני ים, לא אאריך בזה ועת לקצר ולסכם מה שלפנינו:
א. בית הדין הפרטי ואח”כ ביה”ד חיפה, פסלו את עד קידושין ע”י עדים שאין בעדותם בסיס הלכתי לפסול את העד. על יסוד זה הפקיעו את הקידושין והחליטו שהקידושין מעולם לא חלו, והתירו את האשה להינשא ללא גט, פרצו פירצה בקדושת ישראל רח”ל, שמעולם לא נעשתה בבתי-הדין בארץ-הקודש ומצוה למחות כנגדם.
ב. העדים, שהעידו על עד-הקידושין שהוא פסול, סותרים את עצמם במהלך עדותם ונראה בעליל שיש כאן דין מרומה, שעל פי ההלכה צריך בית-הדין להתרחק מלדון בדין מרומה.
ג. העד הפסול בעדותו, העיד שחשב שיש שעון שבת בחדר של עד-הקידושין, הרי שהעד-קידושין הוא אדם המקפיד שלא שלא להדליק או לכבות נורות בשבת.
ד. בעדות מובא שהעד נראה כשומר שבת.
ה. מה שגרו בחורים ובחורות בדירה ששכרו ונקראים בחברה שהם דתיים, אלא שחונכו עוד מתנועות הנוער, עוד מבית-ספר יסודי ותיכון, להסתובב מעורבים, חושבים הם שאין בזה עבירה. ולכן העד, אפילו אם התנהג כך, אינו נפסל אפילו מדרבנן, מכיוון שחושב שמותר. כמובא בשו”ע לגבי קוברי המת ביו”ט, שאינם פסולים אפילו מדרבנן.
ו. העדות שפעם אחת נדלקה הנורה בהיכנס עד-הקידושין לחדר אינו אפילו בגדר שוגג, כי לא יימלט כמעט משום אחד שבהיכנסו לשירותים או כדומה ידליק את האור כמתעסק, שאין על כך אפילו דין שוגג. וכן בעניין הנורות שכבו, יש לומר שהיה שעון שבת, וי”ל שנכבו באופן של מתעסק.
ז. בשו”ע חו”מ סימן ל”ד והפסול מדבריהם, העדות שהעיד קודם שהכריזו עליו ברבים שהוא פסול, עדותו כשרה. כל העדויות שהעידו על עד הקידושין לא היו על מעשים שנפסלים עבורם מדאורייתא אפילו היתה מתקבלת עדותם, ולא היתה כאן הכרזה.
ח. אחד משני העדים שטענו לפסול את עד הקידושין, כתוב בתיק שאמר שהכיר את עד הקידושין כחצי שנה לאחר הקידושין. וא”כ איך יכול לטעון כנגדו, אולי היה צדיק גמור בעת הקידושין, הרי אז לא הכיר אותו.
ט. ייתכן שאמרו לעדים להעיד עדות שקר, ואמרו להם שזו מצווה להתיר אשה מעגינותה. וזה מחמת הלחץ של ארגונים פמיניסטיים ודודפי הדת שיש לדאבוננו, שלא נותנים מנוח לדיינים.
י. גדולי הדור צריכים לשקול האם היום, שמסדרין גיטין שלא על פי ההלכה, וכבר יצא ספר המתעד מקרים עם תאריכים ושמות של דיינים מכהנים, האם המצב אינו מחייב לבטל את חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי”ג-1953. כי אם אין גירושין כשרים, אסור לסדר קידושין. בפרט כאשר המתירנות פרצה גבולות של קדושת הבית היהודי ואחוזי הגירושין הגבוה, שהדיונים בגירושין מתנהלים רובם ככולם בבית המשפט לענייני משפחה, עם חששות כבדים לגיטין המעושים שלא כדין.
מוצש”ק פרשת בלק תשע”ח
נדהמתי לשמוע שכנגד ההחלטה למחות על התרת אשת איש לשוק בלי גט ע”י בית דין רבני ממשלתי בנימוקים שאינם מותאמים להלכה המסורה לנו מסיני, שעל המחאה האמורה חתומים מגדולי הפוסקים באה”ק, ובהמשך הימים יצטרפו בעז”ה כל הרבנים יראי השם לזה, אך כדי שלא לאחר את המחאה פורסמה רשימה ראשונית של רבנים המוחים על פסק דין השערורייתי, כשהחותמים הם מחשובי הפוסקים באה”ק, והנה בעלון היוצא מטעם מכון טעם ודעת – במקום לבוא לחזק את המחאה, ראו לנכון תחת הכותרת “זיוף חמור” להחליש את המחאה, וממילא מעודדים את הריסת חומת בדק היהדות, תוך השתלחות בכבודם של הגאונים החתומים על המחאה.
אני מוחה בזה על כבוד התורה, ועל חילול השם הנורא, והשם יכפר.
החותם בכאב נורא
הרב גדליהו אקסלרוד
אב”ד חיפה
והנה קובץ מקור: