כתב החידה (מקור):
אין זה אפי’ “דבר שא”א לשמוע שסופו להשמע” כפה”מ להרמב”ם.
המחיקות מזכירות את הבדיחות על כת”י הרופאים לפענוח הרוקחים. אם זה ימשיך כך, בסוף ה”רב” בפועל יהיה איזה נכד ש”יפרש” אותו להמון (כמו הסיפור האגדי על הרב אבן עזרא). |
כדרכו, הרב דוב לנדא גם אינו טורח לשכנע את הקורא בצדקת תוכן דבריו (אם ישנו). מה בדיוק “מקובל לנו מרבותינו“? הרב שך, למשל, מאד נמנע משפה סתומה (וחבל).
אולי הוא מתנגד לקשירת ציצית לחיילים ללא חוט תכלת…?
אולי הוא מתנגד לצבא במתכנתו הנוכחי?
אולי הוא סבור שאין כאן מלחמת מצוה?
אולי הוא נגד המנהיגים הפוליטיים שכעת?
אולי הוא פוחד לפרש את דעתו? (לחפש גימטריאות?)