ואמונה כל חוק
מקובל לחשוב שהטכנולוגיה בימינו הפכה את החיים לנוחים ונגישים יותר מבעבר. בשורות הבאות אבקש להתעמת עם קביעה מופרכת זו, ואף להוכיח כי ההיפך הגמור הוא הנכון, וכי לא היו ימים מייגעים ומייאשים לישראל מימים אלו ממש של עידן הטופסולוגיה האנדרלמוסית.
הכל מתחיל ביום בו עליך להשיג טופס כלשהו לעניין כלשהו. בראייה ראשונה הדבר מצטייר כמטלה תמימה למדי. אלא שככל שעובר הזמן מתברר כי מדובר בצוהר קטן אל עולם מלא ובלתי כלה של מערכות לניתוב שיחות והזמנת תורים, טפסים ותשלומי אגרה, חתימות ומסמכים משלימים, כוכביות ואותיות קטנות, תקופות המתנה והחלטות מינהל, בכפוף לשעות פתיחה והשגת אישורים בלתי מושגים.
זוהי רבותי, במילה אחת, בירוקרטיה; ההמצאה האכזרית והמרושעת ביותר שהקדמה הביאה על נתיניה במטרה אחת ויחידה, למרר את חייהם של בישי המזל שהתגלגלו לחיות בדורנו, עד כדי תיעוב החיים ממש.
לפני דור או דורותיים, היית מעונין למכור לחבר במחיר מבצע איזה מטרופולין שהגיע אליך בירושה, כל מה שהיית זקוק לו היה נוצה מרוטה וצעטאלע קטן, שרבוט כמה מילים על כך שבעלות הקרקע וכל אשר עליה הועברה לידי המוכ”ז, מזל וברכה ושלום על ישראל.
ואילו היום, בכדי למכור צמיג רזרבי מנוקב, עליך למלא מאות אלפי טפסים עם חתימות תאגיד מקוריות בעשרות העתקים, לצרף הוראות בלתי חוזרות ועדויות אופי מתריסר מכרים, לעבור סדרת עינויים אצל פקידי בנק, לקבל טלפונים חשדניים ממס הכנסה, לשלם שלל סכומי אגרה מושחתים לשורת גופים פרזיטיים החיים על חשבון הביזות הללו, ובאופן כללי לחיות את שארית חייך ביגון ובהלה.
כל טופס שתמלא רק יוביל אותך לטופס הבא, שיגרור איתו מסכת בירורים מחודשת אודות שעות הקבלה וכתובת המשרד ועלות האגרה הנוספת. האחד ישליך אותך אל רעהו, שיבקש עוד טופס לפני שיעשה את אותו הדבר, עד שתבין שאי אפשר להפסיק את מחול השדים הזה.
ואז, אז תתמלא געגועים לימים בהם התגוררנו בבקתה הדולפת, שבענו מלחם שעורים גס, דלינו מים מן הבאר העכורה, וחיינו בשמחה תמימה ופשוטה.
לאחרונה, בעקבות גל בירוקרטי איום ונורא שעובר על עבדכם הנכנע, הקדשתי מחשבה בדבר, ושאלתי את עצמי: עצמי, מה הסיבה שהחובות הבירוקרטיות הללו מסבות לך סבל רב כל כך? אסביר את השאלה למי שלא הבין. הרי החיים לא נועדו בשביל להיות קלים. הגענו לכאן בשביל לעמול. ואכן, החיים מציעים לנו מדי יום אתגרים חדשים, גדולים וקטנים. להכין אוכל, לתחזק בית, לעקוב אחרי התפתחות הצאצאים ועוד. אלו מטרות שמספקות לנו תעסוקה שאינה נגמרת, ובכל זאת, לרוב איננו חשים סבל מתיש כל כך במילוי המטלות הללו כפי שאנו סובלים בשקיעה המיסרת בביצת הבירוקרטיה. ובכן, שוב, עצמי: למה זה?
והמחשבה הולידה מסקנה מפוארת כדלהלן: אנו סובלים מפני שאנו יודעים ומרגישים שהסבל הזה אינו כורח המציאות. כלומר, יש מצב וקיימת האפשרות שהסבל הזה יימנע מאיתנו בדרך כלשהי. אם רק יתחילו אנשים לעשות את תפקידם, לזרז תהליכים, ויפסיקו לחיות מהרס חיי אנשים חפים מפשע באמצעות טרטורם האינסופי בין מסדרונות וטפסים וגופים, אם רק יגלו קמצוץ גמישות אנושית, אזי כולנו נחייה חיים מאושרים יותר ורבץ גדי עם קרנף. וכל עוד עדיין עליך להמתין בתור אצל פקיד לועס מסטיק שבאדישות גמורה משגר אותך חזור ושגר להביא עוד טופס ועוד טופס, אזי אין גבול לתחושת הסבל.
רצוני לומר, שתחושת התסכול נובעת מההכרה בכך שמכריחים אותנו לעשות דברים על אף שכולנו יודעים שבעולם מתוקן הם לא באמת נצרכים. אמנם לו היינו מאמינים שאין אפשרות אחרת להשיג את מה שהיה עלינו להשיג, וכך בדיוק זה צריך להיות, היינו חיים עם זה בשלום.
אם הצלחתם להבין עד כה, תבינו גם את ההבדל בין, למשל, שידוך לא מוצלח למחלה לא מוצלחת, או בין תאונת דרכים פוגענית לתופעת טבע פוגענית. כלומר, אם היינו מאמינים בכך ששידוך נסגר בידי הבורא בדיוק כפי שמחלה תוקפת על פי ציוויו, ואם היינו מאמינים שהתאונה התרחשה מאת השם כפי שתופעת הטבע פגעה מאת השם, אזי לא היו אנשים כל כך מצרים על בחירות שעשו ולא היו כועסים על עצמם או אחרים על דברים שנדמה להם שהיו יכולים להסתיים אחרת. משום שהיו מבינים שבאמת לא היה בידם לעשות מאומה נגד גזירת שמים חקוקה.
מסקנה: הסבל שלנו נובע מחיסרון באמונה שכך חקוק היה מלפניו יתברך.
השטן ואומות העולם היו מצערין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב “זאת חוקת התורה”, גזירה היא לפני ואין לך רשות להרהר אחריה.
נשאלת השאלה, איך זה עונה על השאלה. הרי השטן שואל אותם, יהודים, למה אתם שומרים שבת? למה אתם קושרים ציציות לבגדיכם וקובעים מזוזות על פתחיכם? איזה מין מנהגים משונים יש לכם? מה התשובה? “לפיכך כתב חוקה”? איך זה בדיוק עונה על השאלה?
והתשובה כה מתוקה: אתה שואל למה? התשובה היא ככה. זהו. אנחנו מקיימים מצוות, עושים מעשים ונוהגים במנהגים – כי כך נצטווינו. איננו מהרהרים אחריה. ועכשיו תקפצו.
וזו תשובה מוחצת לכל שאלה וכל תהייה וכל אי הבנה. כי קודם כל אנו קובעים ששום דבר לא נתון למשא ומתן. קיבלנו את התורה, והיא חוקתנו הבלעדית. חוק הוא מלשון חקיקה קבועה שלא זזים ממנה לעולם.
אמנם נכון, יש טעמים ושורשים למצוות, ויש עלינו אפילו חיוב ללמוד אותם, אולם אחרי ככלות הכל, אחרי כל הטעמים וההבנות, העיקרון נותר זהה לכל מצוות התורה: עבורנו מדובר בחוקים גמורים. בגזירות המלך עלינו. כל הטעמים שרבותינו נתנו במצוות, הם כלשונם – בכדי לתת טעם במעשינו, אבל הם לא משפיעים על עצם ההחלטה אם לקיים את המצוות.
מפני שבסופו של דבר, מעצם היותנו מוגבלים בכלי עולם המעשה, אין בנו יכולת להבין באמת עד עומק טעם המצווה. הלכה פסוקה היא שאין דורשים טעמא דקרא. אפילו שלמה המלך, החכם מכל אדם, אמר על כך “אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני”. וזה לשונו הנורא של השל”ה הקדוש בפתיחה לספרות תולדות האדם, בה מזהיר את הלומדים שלא יעלה במחשבתם שירד לעומקי העניינים והסודות שמביא בספרים. “…כי אינו אפילו כערך טיפה בערך הים הגדול, כי לסודות ההם אין סוף ותכלית, אדם אם יחיה אלף שנים פעמיים, לא יעלה ויגיע לתכלית מצוה אחת עד עומקה ושורשה ושורש שורשה…”
כל הבעיות והסטיות מדרך התורה במהלך הדורות, התחילו מזה שאנשים חשבו שהבינו את טעמי המצוות ועלו על ה’רציונל’ של התורה. מזה שלא הבינו כמה הם קטנים וזעירים מול חכמת התורה העמוקה והרחבה מכל קנה מידה. ומשכך החציפו ליטול חירות לעצמם לקבוע מתי מותר להם לחרוג מהחוקים עפ”ל, ואיך יוכלו ‘להתאים’ את התורה למציאות היל”ת. אלו היו ועודם המהרסים הגדולים והמחבלים המרושעים ביותר בכרם ישראל. הם לא ניחנו בתבלין המקדים והחשוב כל כך: צניעות והכנעה מול טעמי התורה העמקים והנסתרים מעינינו. זאת חוקת התורה.
כשהנושא הוא חוקים, מתבקש להזכיר את חוק הגיוס שהגיע בשבוע האחרון לאחד משיאיו השפלים. מעבר לכל הרוע והסכנות והתהליכים ההיסטוריים שיש בו, עצם ההתערבות הנבזית של הרשויות בחייו של ציבור גדול, ראויה לכל הוקעה. הם בטוחים שעליהם הטילה ההשגחה העליונה להציל ולהטיב עם המגזר העני והמסכן שמעולם לא ביקש עזרה. הם מתבוננים בחמלה רבה בתורים המשתרכים על מדרגות הגמ”ח של קופרמן ועיניהם כלות מדאגה, והם להוטים לעזור. ועל הרקע הזה הכל מתרחש: בואו נעזור לכם ידידינו האומללים. בואו ונתן לכם כלים לחיים, נכשיר אתכם להתערב באזרחות. החוצפה והרשעות, הצביעות והשנאה, כולם חוגגים חגיגה נמרצת.
אבל חשוב שנזכור, שכל החוק נולד וגדל על רקע תחושתם שיש להם מקום להתגדר בו. שיש להם אפשרות כזו להתערב. אם רק היו מקבלים את הרושם כי אין שום אפשרות כזו, וכי יש לנו חוקים משלנו מהם אף אחד לא זז כמלא הנימה, כי אז לא היו מעזים להציע לא את הרע ולא את מיעוטו. כי הייתה לנו תשובה ניצחת לשטן הזה ולאומות העולם: חוקה היא זו ואיננו מהרהרים אחריה. בחוקות התורה נלך, באש ובמים, נקדש שם שמים.
ב”ה / הגיגים / חוקת / תמוז עח
First published in HaEda Newspaper. Reprinted with permission.
Contact the author at y29490@gmail.com