יהודה אפשטיין: זהירות – עסקת כניעה בחסון הימין

בזמן שרבים נמצאים באופוריה עקב הפעולה המוצלחת בלבנון, מתחת לרדאר אנו שומעים ידיעה על הצעה ישראלית חדשה לעסקת כניעה מול חמאס. לפי הצעה זו, יוחזרו כל החטופים, ובתמורה יקבל החמאס את הפסקת המלחמה, והארכי-רוצח יחיא סינואר יוכל לגלות לקטאר או לכל מדינה אחרת ולהמשיך משם את מלחמתו בישראל.

רבים שהתנגדו לעסקה המוצעת כעת, במסגרתה רוב החטופים ישארו בעזה וינמקו בשבי, כעת יתמכו משום שעכשיו מקבלים את כל החטופים ולא רק את חלקם. אולם צריך לדעת, כי סיום המלחמה פרושו השלמה ישראלית עם הטבח, כניעה מחפירה לתכתיבים של המחבלים בחסות ארה”ב ויריקה בפרצופם של אזרחי ישראל, אשר הבטיחו להם בשעתו, כי המלחמה לא תסתיים עד למיטוט החמאס.

והמדאיג מכל, הוא מה שעומד מאחורי עסקת הכניעה המוצעת – נחיתות פסיכולוגית מובנית מול השמאל, מתוך נסיון להראות שגם אנחנו אנושיים ואכפת לנו מהחטופים ולכן גם אנחנו מוכנים להשפיל את כבודה של ישראל ולסכן את בטחונה.

תחת זאת, היה על הממשלה לומר, שהיא אכן דואגת לשלום החטופים, ולכן לא יכנס עוד חשמל לרצועה, לא דלק ולא גרגיר חטה אחד, עד להחזרת כל החטופים לישראל. והחשוב מכל – ישראל צריכה לכבוש את עזה, להוריש ממנה את האויב וליישב אותה ביהודים. אך מי ששם את מבטחו בברית עם ארה”ב ולא בברית עם בורא עולם – אינו מסוגל לומר זאת. ולכן הוא נכנע לתכתיבי השמאל ומסכן את ישראל.

תאמרו, נתניהו הרי מומחה ביחסים בינלאומיים, הוא יודע שהחמאס לא יקבל את העסקה, וכך נשיג יתרון אסטרטגי, שיראו שהצד השני הוא הסרבן. טיעון אוילי זה אינו מחזיק מים. ראשית כל, גם בעסקה המוצעת כעת, ישראל הודיעה שהיא מסכימה וחמאס הודיע שהוא מסרב, ואף הממשל האמריקאי הטיל על החמאס את האחריות לאי-ביצוע העסקה. אז מה בדיוק מרויחים מלהציע עסקה אחרת? אין זאת אלא, שהממשלה חוששת מרוח קפלן, מהתקשורת המלבה את מסע השנאה של השמאל ומהאשמה ה’נוראה’, כאילו מטרת המלחמה היא נצחון על האויב ולא ‘החזרת החטופים’. דומה הדבר להסכמה של נתניהו בנאום בר-אילן הזכור לשמצה להקמת מדינה פלשתינית. חסידיו מצביעים על ‘חכמתו’, כי הכניס תנאים שהצד השני לא יקבל. באוילותם אינם מבינים, כי עצם ההכרזה היא חילול ה’, והצד השני כבר השיג את שלו בהכרה שלנו. מכאן ואילך ימשיך לדרוש עוד.

ראוי שהממשלה תעמוד בגאון כנגד הגל העכור ותכריז, כי מדינה יהודית ריבונית עסוקה בהכרעת האויב, לא ב’פדיון שבויים’ כאילו היינו קהילה סחופה ודוויה בגולה. כפי שנכתב כאן בעבר, פדיון שבוים אין לו דבר וחצי דבר עם הסוגיה העומדת על הפרק. פדיון שבויים כשמו כן הוא – מתן כופר לליסטים תמורת שבויים יהודים. גם בזה הגבילו אותנו חז”ל ואסרו לשחרר ביותר על דמיהם מתוך דאגה לכלל האומה ולמעשי שבי עתידיים שעלולים להתרחש. מעולם לא הותר לסכן את כלל האומה ולהשפיל את כבודה במקרים כאלו.

נקוה, שה’ יצילנו שוב מידי עצמנו…