יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו

כיון שאת המדינה לא מוכנים להחליף, ואת ראשי המדינה לא מוכנים להמיר, ואת ההשקפה לא מוכנים לשנות ובשיטה לא מוכנים לעיין מחדש והס מלזכיר בשם השם, וכן הלאה וכן הלאה וכו’ וכו’ וגו’ וגו’, הרי אין שום חיוב השתדלות להשתתף בכל המשחק, ולא מסתייעא מילתא כניכר. ואדרבא, רח”ל.

כל השותפים בהתאבדות עתידים ליתן את הדין.

ואפשר לומר שכל הפיזור והגירושים הכל משום קירבה וחנופה לגוים או אהבת הקרב והניצוח.

וכמ”ש בפסחים סוף קי”ח ב’: …פזר עמים קרבות יחפצון, מי גרם להם לישראל שיתפזרו לבין אומות העולם קריבות (וי”ג קרבות) שהיו חפצין בהן.

“קרבות” אפ’ לפרש לשון קירבה לגוים ואפ’ לפרש לשון קרבות ללא תכלית, וכפי’ הרש”א *.

וז”ל רש”י גיטין נ”ו א’: בריוני, “אנשים ריקים ופוחזים למלחמה”.

והממלכתיות מלשון מעביר בנו למולך, לא בתורת ע”ז.

סנהדרין ס”ד א’:

דתניא רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר מפני מה תפסה תורה לשון מולך כל שהמליכוהו עליהם אפילו צרור ואפילו קיסם.

חי’ הר”ן שם:

כל שהמליכו עליו אפילו צרור ואפילו קיסם. היינו כר’ אליעזר בר”ש דאמר שלא למולך פטור דכל שהמליכו עליו לא משמע ע”א דה”ל למימר כל שקבלו באלוה אבל לשון מלכות שייך במולך שהוא ענין של כשוף שחושב בעצמו שהוא מועיל לו אם ימליכו עליו ויעביר את בנו לפניו והיינו דאמרי’ דמולך לאו ע”א היא שאינו עושה אותה ע”א לקבלו באלוה אלא בכח כישוף כדפרישנא ואם זבח ונסך לפניו פטור וכן אם העביר בנו לפני ע”א פטור שאין העברת בנו עבודת ע”א אלא דרך כישוף הוא למולך בלבד.

ע”כ. וצ”ע.

בהחלט יש להגן על עם ישראל (המדינה הלא כוללת גם ערבים “ישראלים”…), אבל לא לעשות זאת דרך המסגרות הרשמיות והממוסדות, באותה דרך נכשלת שהפכה לרועץ, ואכמ”ל יותר מזה מכמה טעמים.

אני בכלל לא מחדש כאן כלום! שבת ל”א ב’: יודעין וכו’ שדרכם למיתה ויש להם חלב על כסלם. שמא תאמר שכחה היא מהן, ת”ל ואחריהם בפיהם ירצו סלה.

מתוך החדשות:

יהושוע סוקול, אביו של רס״ל ישראל סוקול ז״ל, שנפל הלילה בעזה, ביקר ב׳רדיו 103׳ את התנהלות המלחמה: ״בהרבה שיחות שלנו הוא אמר ‘אריות מובלים אחרי חמורים’. באותו הרגע שהממשלה החליטה להוציא את סמוטריץ׳ ובן גביר מהקבינט ולהכניס את גנץ ואיזנקוט, כל החיילים הדתיים היו צריכים להוריד את המדים״.

במחילה ובקידה וכו’ וכו’, אז למה הם מחכים?! עד מתי מאנת? שלח את האנשים הביתה!

איש לאהליך ישראל!!

גירסא קצרה מחודשת של כתבה זו:

די לתיאטרון בטחון: קריאה להקהל ולעמוד על נפשנו‎

*ז”ל מהרש”א שם:

קרבות כו’. יש לפרש קרבות כפשטיה כפרש”י בספר תילים מלשון קרבות ומלחמה דהיינו במקדש ראשון אלו השלימו עם נ”נ ולא מרד בו צדקיהו לא גלו כלל ויותר במקדש שני אלו שמעו פריצי ישראל לריב”ז ולחכמים שבאותו דור והשלימו עם טיטוס לא גלו כמפורש פ’ הניזקין ויותר בספר יוסיפון וז”ש אבל קרבות ומלחמות יחפצון ולא בשלום.