חלק מחסידי ליובאוויץ’ נוהגים לאכול לפני תפילת שחרית בניגוד מחוצף ומרושע לגמרא ולכל הפוסקים, ותולים את העבירה במשפט האנטינומיאני: “מוטב לאכול בשביל להתפלל, מלהתפלל בשביל לאכול!”
אך נדמה, שאפילו את המסורת שלהם בעצמם, אין הם מכירים (או מבינים).
הנה מקור האמרה, כפי שהוא מופיע בספר “סיפורי חסידים” להרב שלמה יוסף זוין זצ”ל, הוצאת בית הלל י-ם תשט”ו:
כלתו של אדמו”ר בעל ה”צמח צדק” מליובאוויץ’, הרבנית רבקה, אשתו של אדמו”ר מהר”ש, חלתה פעם במחלת הריאה, והמחלה הי’יתה קשה. הרופאים התיאשו ואמרו שאין תקוה.
אמר חותנה בעל ה”צמח צדק”: – “ורפא ירפא” – מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות, (ברכות ס’ ע”א) ובכן יכול הרופא לרפאות, שעל כך ניתנה לו רשות, אבל היפוכו של דבר, חס ושלום, אינו שי’יך לרופא כלל.
וציווה לה ה”צמח צדק” לאכול פת שחרית, לחם וחמאה, תיכף, אחר נטילת ידי’ים בבוקר, ובירך אותה באריכות ימים.
לאחר זמן פסקה לאכול תיכף אחר נטילת ידי’ים, ואמרה לחתנה שהיא ממהרת לומר ברכות השחר ומפללת ומיד אחר זה היא נוטלת ידי’ים לפת שחרית.
אמר לה בעל ה”צמח צדק”:
– “מוטב לאכול בשביל להתפלל, מלהתפלל בשביל לאכול.”
והרבי, ר’ יוסף-יצחק ז”ל, כשסיפר את הסיפור, סי’ים: הוא שאמר הכתוב: “אחרי אכלה בשילה ואחרי שתה” (שמואל א’, י”א ט’), כלומר: אכילה של שילה. (באידיש: א שילה’דיגר עס’ן)
ע”כ הסיפור.
נמצא, שלא אכלו לפני התפילה, חלילה, רק ציווה כן הצ”צ לאשה דוקא וחולה דוקא, והלשון מליצה בעלמא.