טור או”ח סי’ ל”ז:
גדולה מצות תפילין, שכל המניחן מאריך ימים, שנאמר: “ה’ עליהם יחיו”. ואמר רבא: כל המניח תפילין ומתעטף בציצית וקורא קריאת שמע ומתפלל, מובטח לו שהוא בן העולם הבא. ואמר אביי: מערב אני בו שאין אש של גיהנם שולט בו. רב פפא אמר: מערב אני בו שכל עונותיו נמחלין. וכל מי שאינו מניחן הוא בכלל פושעי ישראל בגופן. לכך צריך כל אדם להיות זריז בהן.
ב”י מדייק בטור כולי האי דכל שאין מניחן, מאיזה טעם שיהיה, בכלל פושעי ישראל בגופן, והב”ח (הובא במ”ב) מדייק לשון “בכלל פושעי ישראל”, ושיש כאן דינא רבא ודינא זוטא.
אבל לע”ד לא כיון הטור אלא שמעלתה גדולה כדחזי’ מעונשה, ולכן צריך להתעורר לקיימה, ותו לא.
ומסמתמא תוספות רק בא להצדיק את המנהג שלא מניחין תפילין כל היום, אבל לכאו’ לא משמע כן ברא”ש דאייתי הב”ח בפ”ק דר”ה על דברי ר”ת דאם הוא ירא להניח תפילין משום דבעינן גוף נקי, “אע”ג דעבירה היא דבקל יכול ליזהר בשעת קריאת שמע ותפלה מ”מ לא מקרי בהכי פושעי ישראל בגופן”.