רבינו הגאון רבי שלום שכנא זאהן זצוק”ל, היה חדור מאד בציפייה לגאולה, כמו שהיה מפורסם בזה מורו ורבו מרן החפץ חיים זצוק”ל.
פעם שמע רבינו בשם הגר”א שאם תהיה אפשרות ויקריבו קרבן תמיד במקום המזבח, תתבטל כח הטומאה ממקום המקדש, ושוב לא תהיה לגויים שליטה במקום זה, ותבוא הגאולה.
רבינו שהציפייה לבנין בית המקדש היתה בוערת בו כאש, נסע מיד במונית למרן הגרש”ז אויערבאך זצוק”ל, ושאלו אם נכונה השמועה בשם הגר”א, ואם כן, מה יוכל לעשות בנידון כדי להחיש את הגאולה המיוחלת.
ענה לו הגרש”ז, שאמת היא השמועה בשם הגר”א, אולם מסתבר שאין הדברים מכוונים אליו. [כוונתו היתה שאין צורך לנקוט בפעולות מצדנו למטרה זו כאשר אין אפשרות מעשית לעשות זאת].
(מתוך גיליון תורת הקרבנות ח’)