הג”ר שריה דבליצקי זצ”ל:
“ובדרך כלל יש לנו לדעת כי עיקר קיום תורה ומצוות הוא דוקא בארצנו הקדושה, וכאן אפשר בעזה”י לקיים כל המצוות הנוהגות בזה”ז כראוי מן המובחר עם כל פרטיהם, כי כפי הנראה בחוש הרי כל הנתונים מסייעים לקיום המצוות בהידורם. ועל כן עלינו להתנער ממידת מצות אנשים מלומדה שלצערנו נשתרשה עמוק עמוק בתוכנו, ולבחון את כל מעשינו לא לפי מידת קיומם בארצות הגולה, אלא כפי רצון ה’ לקיומם המלא, ולדוגמא היעלה על הדעת להתבטל כאן באקלים הנוח והטוב ממצוה דאורייתא של שינה בסוכה רק משום שבארצות הצפון הקרות היתה מצוה זו כמעט לנמנעת… וידועים דברי הרמב”ן בפ’ אחרי כי עיקר כל המצוות ליושבים בארץ ה’, וקיומם בגלות הוא רק כדי שלא יהיו חדשים עלינו כשנחזור לארץ… ע”כ וחוץ מהמצוות המיוחדות הנוהגות בארץ, כמצוות השביעית והתרו”מ וכו’, הרי גם לגבי המצוות הכלליות האפשרויות לקיימן נוחות יותר בארץ מאשר בחו”ל, ראשית כל מבחינת הזמנים הנוחים, למשל לכניסת השבת ויציאתה במשך כל תקופות השנה, לא מוקדם מדי ולא מאוחר מדי. אותו הדבר לגבי קיום תפילת ותיקין עם הנה”ח, ולגבי סוף זמן קרי”ש בקיץ, וסוף זמן התעניות בקיץ, שאינם מאוחרים מדי, ומבחינת האקלים ,האפשרות לקיים מצות סוכה כהלכתה על צד היותר טוב, לרבות שינה בסוכה, וכמו כן הזמן של קצירת המצה השמורה אינו זמן גשמים וכו’.
עכ”ל.
(מקור: קובץ המועדים חנוכה, נחלת ה’)