הנה ציטוט מספר “ליקוטי הגר”ח – המיוחסים להגר”ח מבריסק זצוקלל”ה שנתפרסמו בקבצים שונים”, תשס”ב סימן צ”ה עמ’ קסב:
כתב הרמב”ם (עדות פ”ז ה”ב) דאם באו עדים וחייבו את פלוני מלקות ולקה והוזמו לוקים מדין כאשר זמם.
והקשו המפרשים הא כאשר זמם אמרינן, כאשר עשה לא אמרינן כמו דאמרי’ בחייבוהו מיתה דכאשר זמם ולא כאשר עשה?
וי”ל דהנה ענין המלקות דאמרה תורה זהו רק באופן שהמלקות הם חיוב בתורת עונש על הלאו, וטעם המלקות הוא משום ונקלה אחיך לעיניך וזהו בפנ”ע הוי העונש, והבזיון והקלון שגורמים המלקות הם העונש על הלאו ולא עצם המלקות, והפטור שפוטרים אותו מהעונש וכגון בנפסקה הרצועה בהכאה שניה דפוטרין אותו כן בנתקלקל ברעי דפטור מעונש מלקות והוא מטעם דכבר היה ונקלה אחיך לעיניך.
ולפ”ז היכא דנתנו לו מלקות ולא היה שום בזיון אזי אין המלקות נחשבין לעונש שיפטור על הלאו וא”כ הכא כשהוזמו העדים לא היה כאן קלון בהלקאתו ומכתו היכא דאגלאי מילתא למפרע וא”כ לא היה כאן כאשר עשה, משא”כ מיתה דעצם המיתה הוי עונש בפנ”ע וא”כ הוי כאשר עשה אך המלקות אינם עונש בפנ”ע אלא הקלון והבזיון שבהם.
ע”כ.