בזוה”ק תנינן “תלת דרגין אינון מתקשרן דא בדא, קודשא בריך הוא אורייתא וישראל, אבל לא “חד“, הבדל שמים וארץ. ואמנם זה כתוב בכמה ספרי אחרונים, אבל בזוהר ליתא!
כונת ס’ כתר שם טוב אות רפד-ב ונפש החיים (שער ד’ פי”א) וליקוטי הלכות [ברסלב] בדף הראשון (וכן עוד ספרים) מתאים יותר עם מ”ש הזהר באמת. ומסתמא כולם כונתם רצויה אך הלשון אוי ואבוי…
לע”ד אין רשות להחריש, אע”פ שעומד לנגדי בהגר”א משלי פרק כ”ה י’*. וכפי שהעיר פעם חכ”א, גם ריטב”א ראש השנה דף ט”ז א’ בענין אסמכתא בקראי כותב על דעת רבנו הרמב”ם (בהקדמ לפירוש המשנה) שהיא “דעת מינות”, וכונתו רק חשש על העתיד, ולאחרים, לא באיש משה עצמו, אבל חלילה מפני זה לאגור דברי אמת.
ותנן, חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים, וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמים מתחלל. וכבר הבאנו במקו”א משל במניח רימון לא מנוטרל בויטרינה.
* ז”ל בהגר”א:
פן יחסדך שומע כי כאשר תאמר על אותו צדיק איזה דבר רע יאחזו אותך לתועבה וחסד השומעים ודבתך לא תשוב. כלומר ודברך שאמרת לא תוכל להחזיר אותם ולהתיישב עצמך בפניהם וכן הענין בתורה אפי’ במה שאתה רואה שהדין עמך וחבירך מראה אותך אותו דבר באיזה ספר קדמון אל תגל סוד אחר כלומר לא תאמר עליו שגם הוא טעה אף שאתה יודע שהדין עמך א’ פן יחסדך שומע כי מחמת זה ואחזו אותך לתועבה וחסד שחסד הוא מלשון תועבה כמ”ש כי חסד הוא מפני שאתה עומד נגד קדמונים והב’ שדבתך לא תשוב מה שאתה תאמר שום דבר גנאי עליהם לא תוכל להחזיר אותם ולהשיב אליך ולכן ראה מתחילה שלא יצא מפיך שום דבר גנאי נגדם.