חכם עדיף מנביא…
משך חכמה על פרשת בא (שמות י”ב ט”ו):
כי כל אוכל חמץ ונכרתה, כו’ הנה בפסח מצרים לא היה חימוצו נוהג אלא יום אחד (פסחים כ”ח) כן כתבו דיו”ט לא נהיג (ע’ תוי”ט פסחים י’ ה’. ומהרי”ט קדושין ל”ז ב’). ולדעתי הא דאמר להם עתה דבר שלדורות הוא להורות שלימות מצוותיו יתברך כי כל העמים בדתותיהן הנימוסיות יעשו יום הנצחון יום מפלת אויביהם לחג הנצחון, לא כן בישראל המה לא ישמחו על מפלת אויביהם ולא יחוגו בשמחה ע”ז וכמו שאמר בנפול אויבך אל תשמח כו’ פן יראה ד’ ורע בעיניו והשיב מעליו אפו, (משלי כ”ד י”ז) הרי דאדם המעלה אינו שמח בנפול אויבו משום שהשמחה רע בעיני ד’ הלא רע בעיני ד’ צריך לשנאותו ולכן לא נזכר בפסח חג המצות כי בו עשה במצרים שפטים רק כי הוציא ד’ את ב”י ממצרים אבל על מפלת האויבים אין חג ויו”ט לישראל. ולכך על נס חנוכה אין היום מורה רק על הדלקת שמן זית וחינוך בית ד’ וטהרתו והשגחת אלקים על עמו בית ישראל בזמן שלא היה נביא וחוזה בישראל ולכן נעשה ההדלקה על ענין בלתי מפורסם ההדלקה שמונה ימים בהיכל משום שהמנהיגים והשרי צבאות היו הכהנים הגדולים החשמונאים והיה חוששת ההשגחה שמא יאמרו כחם ועוצם ידם ובתחבולות מלחמה נצחו הראתה להן ההשגחה אות ומופת בהיכל אשר אינו ידוע רק לכהנים למען ידעו כי יד אלקי עשה זאת והם מושגחים דרך נסיי למעלה מן הטבע. וכן בנס פורים לא עשו יו”ט ביום שנתלה המן או ביום שהרגו בשונאיהם כי זה אין שמחה לפני עמו ישראל רק היו”ט הוא בימים אשר נחו מאויביהם וכמו שהיו צריכים למנוחה והיה נחשים על דרכם ונהרגו הנחשים היתכן לשמוח יום שנצחו הנחשים כי רק השמחה על המנוחה לכן ויכתוב מרדכי (אסתר ט’ כ’) את הדברים האלה וישלח ספרים כו’ לקיים עליהם להיות עושים כו’ כימים אשר נחו בהם שלכן לא היה חושש לקנאה את מעוררת עלינו בין האומות (מגלה ז’) (שאנו שמחים במפלתן, רש”י) שאין השמחה רק על המנוחה לא על יום ההרג בשונאיהם ועיין ירושלמי (ריש מגלה) אמר ר”ח י”ג זמן מלחמה הוא והוא מוכיח על עצמו שאין בו נייחא כו’ ועיין ברא”ש ריש מגילה, ולכן שהחלו לעשות אם היו מפסיקין מלעשות היו סבורים שעשו השמחה על ההרוג בשונאיהם ובתוך אלו השנים כבר נצמחו אויבים חדשים ושונאים מקרוב ולבני ישראל חושבים מחשבות להשמידם ולכלותם מעל פני האדמה לכן היו עושים כל ימיהם להראות אשר שמחים על ההצלה מן הרוצה להשמידם לא על הנקימה וזה אשר החלו לעשות כו’ והבן, והנה המצרים נטבעו בים סוף ביום ז’ של פסח (סוטה י”ב) ואם היה אומר השי”ת שיעשו בשביעי מקרא קודש היה מדמה האדם שהשם צוה לעשות חג לשמוח במפלתן של רשעים ובאמת הלא מצינו שלא אמרו לפניו שירה (מגלה י’ סע”ב) שנאמר ולא קרב זה אל זה שאין הקב”ה שמח במפלתן של רשעים (מגלה י’ סע”ב) לכן אמר בארץ מצרים שיעשו חג בשביעי ולהורות שאין החג מסיבת מפלת מצרים בים שצוה להן טרם שנטבעו בים ודו”ק וכן מפורש בילקוט רמז תרנ”ד שלכן לא כתב שמחה בפסח ואין גומרין הלל כל ז’ משום בנפול אויבך אל תשמח.
ולזה אמר (תהלים עא, כב) גם אני אודך בכלי כו’ תרננה שפתי כי אזמרה לך ונפשי אשר פדיתה זה בהתגלות שפתי ירננו על פדיון נפשי. גם לשוני שהוא טמון בפי כל היום כו’ כי בשו כי חפרו מבקשי רעתי ע”ז אהגה במטמנים כי מבקשי רעתי בשו וחפרו.
מי שמכיר את כתבי הרב מאיר כהנא יראה כאן תשובה והשגה מרכזית כמעט אחת לאחת.