ז”ל ח”ח בס’ שם עולם ח”ב ספ”א:
[הגהה – ודע עוד דממעשה דשבט לוי אנו יכולים ללמוד ענין נכבד, והוא, על הפסוק מי לה’ אלי ויאספו אליו כל בני לוי, איתא במדרש מאן לא בעי לה’ אלא אלו שלא נתנו נזם לעגל, רוצה לומר שמשה רבינו ע”ה שאל מי לה’ היינו שהוא רק לה’ לבדו, ואפילו מי שלא עבד לעגל רק שנתן סיוע לעגל איננו בכלל לה’, ולמדנו מזה, שיזהר האדם שלא יעשה דבר פשרה בין דרך התורה ובין הדרכים המקולקלים וללכת בשתיהן, וזהו שאמר אליהו הנביא עד מתי פוסחים על שתי הסעיפים, אם ה’ האלהים לכו אחריו וגו’, והיינו אחריו לבדו. ומה שאמר עוד ואם הבעל לכו אחריו, ולכאורה למה יפסיד מה שהולך לפעמים גם אל ה’. אלא שעל ידי זה שהולך לפעמים גם אל ה’, חושבים הכל שהוא יהודי ושליהודי מותר ללכת לפעמים גם אל הבעל ולומדים ממעשיו. מה שאין כן אם הולך רק אל הבעל, יודעים הכל שהאיש הזה הוא נבדל מעדת ישראל ועובד עבודה זרה ויפרשו ממנו].
וע”ש.