עליתי פעמיים להר הבית והרגשתי את החלום הופך למציאות
להרבה חברים זה נראה מוזר שעליתי להר הבית ולא הסתפקתי בכותל • זה ממש לא דומה • בהר הבית מרגישים את החלום הופך למציאות • ממש מול עינינו
השבוע עליתי להר הבית.
פעם אחת עם אביחי גולן וניראל הודק, לחגוג יחד שנתיים לחבורת הלימוד שלנו.
ופעם שנייה עם חברי הטוב דניאל טרטנר שמתחתן בקרוב.
הרבה שאלו אותי, מה כזה חשוב לך לעלות? למה לא להסתפק בכותל, בלי הקאדר של לטבול ולעלות ולשמוע משוטרים שאסור לך להתפלל או לעשות שום דבר דתי אחר?
אבל בשבילי לעלות להר הבית זה ללמוד איך לחלום וגם לדמיין איך להגשים חלומות.
זה כמו ילד שגדל בשכונת פשע אבל רוצה להיות אסטרונאוט. שזה אחלה חלום אבל כל החברים שלו מהשכונה יצאו מוכרים בסופר במקרה הטוב. וזה נשאר בתור חלום ילדות בראש.
עד שיום אחד חבר שלו לוקח אותו לעבודה שלו בנאס”א והבחור קולט שכדי להיות אסטרונאוט בסך הכל צריך להיכנס לכושר ולהסתגל לקשיים, לדעת מדע ולהיות עם הקשרים הנכונים.
אז אמנם הוא לא נהיה עדין אסטרונאוט, זה ברור, אבל פתאום החלום הפך למציאותי.
אני חושב שכשעולים להר ורואים 20 מטר ממך את המקום של המזבח, פתאום “מזבח חדש בציון תכין” הופך מחלום מופשט למשהו קצת יותר קונקרטי, שכולל בתוכו לשכור מהנדסאים ולהשיג ווטו מהאמריקאים ולהיכנס לעימות מול ארגוני הצמחונים ולהסביר למיליוני ישראלים ולמיליארדי סינים והודים למה זה קריטי – אבל עדיין, החלום הופך לקצת יותר מציאותי.
וכשרואים שלפני 5 שנים שוטרים בבידוק הביטחוני חיפשו לך בנעליים כי אולי אתה מבריח סידור, והיום אתה יכול להתפלל שמונה עשרה מול קודש הקודשים בנחת – אתה מבין שהמציאות יכולה להשתנות.
וכל התקופה הזאת הופכת מאבל ובכי על מה שהיה, למחשבה גם על איך ניתן להשיג את מה שיהיה.
מאתר חדשות הר הבית, כאן.