אודות שרשי ה’מנהג’ לאכול פחות מכזית מרור

ניתן לעיין עוד בפורום אוצר החכמה כאן…

מ”ש שם חכ”א בשם הגאון בעל הנתיבות בהגדה שלו שא”צ לאכול כזית מרור, בדקתי בפנים ולהד”ם. וגם בספר דרך החיים ליתא.

והנה דברי ד”ר מ. שפירא (לא בדקתי אחריו):

Regarding the kezayit measurement, there is one other point worth mentioning. Everyone knows that one is required to eat a kezayit of maror at the Seder. Nevertheless, the practice of the Ropshitz hasidim used to be precisely the opposite, as they were careful not to eat a kezayit of maror. This strange practice goes back to the founder of the Ropshitz dynasty, R. Naphtali Zvi Horowitz (1760-1827). (I don’t know if the practice continues today.) Not only is the lack of a kezayit problematic, but there is the other issue regarding whether one can even say a blessing on the maror with less than a kezayit.

R. Aryeh Zvi Frommer deals with Ropshitz practice, and also mentions that he heard that R. Shalom of Belz and R. Ezekiel of Shinova also told people to eat less than a kezayit of maror and to make the blessing on it.[25] R. Frommer attempts to justify this practice halakhically, and he states explicitly that he is doing so in order that the actions of these hasidic masters not be in contradiction to the Mishnah, Pesahim 2:6, the meaning of which appears to be that a kezayit is the minimum amount required for maror.[26] He also notes that he wants to justify the practice of “most of Israel” who use horseradish for maror and also do not eat a kezayit. His justification is only of eating less than a kezayit of horseradish, so it does not seem that this will be of any help with regard to the view of the Ropshitzer, as his avoidance of a kezayit of maror apparently applied to all types of maror, even lettuce.

Many people probably remember their grandparents telling them that in Europe they used horseradish for maror, but that unlike today there was no concept of being careful to eat a kezayit. If you had any doubts about what your grandparents reported, R. Frommer tells us the exact same thing. Are we to say that most Jews in Europe did not fulfill the mitzvah of maror? This is a conclusion that no rabbi wants to reach, and that is why R. Frommer is motivated to find some justification for the practice.

כנלע”ד ליישב דברי הצדיקים ז”ל שלא יסתרו למשנה מפורשת הנ”ל וליישב מנהג רוב ישראל שאוכלין למרור חריין פחות מכזית ומברכין עליו על אכילת מרור

R. Frommer was obviously concerned that what he wrote would be regarded as too radical. Thus, on the very last page of the book, where one finds the corrections, he stressed that his words were only a limud zekhut because most people do not eat a kezayit, but le-khathilah one cannot rule this way.

כ”ז כתבתי רק דרך למוד זכות מחמת שרוב ההמון ונשים נוהגין כן אבל לכתחלה אין להורות כן וכ”מ באבני נזר סי’ שפ”ג
R. Frommer has another relevant comment on this matter:[27]
ביום ג’ שמות חלם לי, שהגידו לי בשם הרה”צ ר’ פינשע ז”ל מפילץ דאף מי שמגיע לו יסורים ר”ל, סגי ביסורים כ”ש [כל שהוא], דלא עדיף ממרור דלא בעי כזית, ומה”ת סגי במשהו כמ”ש הרא”ש פ”י דפסחים סי’ כ”ה, כמו בזה סגי במשהו

There is no need for me to go into this matter in any detail, as it has been comprehensively analyzed in a wonderful article by Levi Cooper.[28] I would just like to call attention to some sources not mentioned by Cooper.

1. R. Mordechai Shabetai Eisenberger, Berurei Halakhot (Netanya, 2006), no. 51, offers a halakhic justification for the Ropshitzer, and claims that it is only applicable to horseradish.

2. The following story, quoting R. Aaron Rokeach, the Belzer Rebbe, appears in Aharon Pollak, ed., Beito Na’avah Kodesh (2007), vol. 2, p. 482:

 

פ”א, בליל הסדר שנת תש”ט, נכח דודי הר”ר יוסף צבי וועבער ז”ל (לאחר שניצל מגיא ההריגה במלחמה  באירופה, וזכה לעלות ארצה אחר החורבן שם), והנה כ”ק מרן זי”ע נתן לו בידו מעט מאוד מה”מרור”. אחד מן הנוכחים שם, הרהיב עוז והעיר למרן זי”ע, ש”זה רק כל שהוא”. נענה מרן זי”ע והתבטא בלשונו “ער האט  שוין געהאט גענוג מרירות”! – (בשם בעל העובדא

3. The following story, that R. Joel Teitelbaum of Satmar refused to follow his father-in-law’s practice of eating less than a kezayit of maror, appears in Aharon Perlow, Otzroteihem shel Tzadikim al ha-Torah ve-ha-Moadim (2006 edition), p. 323, quoting Moshian shel Yisrael, vol. 4, p. 17:

 

בליל התקדש חג הפסח בעריכת הסדר היה המנהג בבית דזיקוב לברך על אכילת מרור בשיעור פחות מכזית, וכן נהגו גם בפלאנטש. אולם רבינו (כ”ק מרן אדמו”ר מסאטמאר) ז”ל נהג כפשטות לשון הפוסקים וכנהוג בבית אבותיו הק’ לאכול שיעור מרור כזית כדאיפסקא הילכתא. וכשהיה רבינו ז”ל סמוך על שולחן חותנו (מזיוו”ר – הרה”ק רבי אברהם חיים הורביץ מפלאנטש זצוק”ל) לא נתנו לו שיעור מרור כראוי. ורק פחות מכזית – כמנהגם – ולא רצו שרבינו ז”ל יתנהג אחרת ממנהגם. אבל רבינו ז”ל השכיל להכין ולהצניע מראש מקדם בכיס הגלימא שלו שיעור כזית לאכילת מרור, ובעת עריכת הסדר כשהגיע לקיים מצות אכילת מרור אכל רבינו כשיעור

4. Matityahu Gutman, Belz (Tel Aviv, 1912), p. 31, states:

 

רבי יהושע מבלז אמר: אבי היה פוסק, והוא אמר שאין צריך לאכול כזית מרור, ובתשובות הנדפסות בסו”ס אמרי נועם למועדים כותב שמקובל כך מזקנו הק’ מרופשיץ וכן היו נוהגין כל בני ביתו, מחמת אי בריאות
 
The words I have underlined are how later generations mistakenly attempted to reconcile the practice of the Ropshitzer and his descendants with the halakhah.