אדרת אליהו ישעיה א’ ד’ עה”כ הוי גוי חוטא וגו’:
… והנה ההפרש בין גוי ובין עם, כי עם יאמר על קיבוץ אנשים רבים, יהיו המוניים או שומרי הדת או בלתי בעלי דת, אבל גוי אינו אלא שומרי הנימוס כראוי, אף היחיד ששומר הנימוס שקבלוהו הרבים יקרא גוי. זה שאמרו חז”ל “ויהי שם לגוי” מלמד שהיו ישראל מצוינים שם. והנה לאחר המבול נתחלקו לשבעים אומות, אם בסיבת פירוד משפחה ומשפחה לעצמה, או מחמת לשונות מופלגות או ארצות מופלגות או נימוסים מופלגים, זה שאמר שם “למשפחתם בארצותם ללשונותם בגוייהם”.