נפש החיים שער ד’ פרק י’:
ובשעת העסק והעיון בתורה, ודאי שאין צריך אז לענין הדביקות כלל, כנ”ל שבהעסק ועיון לבד הוא דבוק ברצונו ודבורו יתברך, והוא יתברך ורצונו ודבורו חד, והוא ענין מאמרם ז”ל בשמות רבה (פל”ג) אדם לוקח חפץ שמא יכול לקנות בעליו, אבל הקב”ה נתן תורה לישראל ואומר להם כביכול לי אתם לוקחים כו’, וזה שכתוב בכמה מקומות בזוהר, דקב”ה ואורייתא חד, וגדולה מזו בפ’ בשלח (ס’ ע”א) ואוליפנא (ולמדנו) דקב”ה תורה איקרי כו’ ואין תורה אלא קב”ה, וגם כי שרשה העליון של התורה הקדושה הוא בעליון שבהעולמות הנקראים עולמות האין סוף, סוד המלבוש הנעלם הנזכר בסתרי פליאות חכמה מתורת רבינו האריז”ל, שהוא ראשית סוד אותיות התורה הקדושה, וכמו שכתוב, “ה’ קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז”, וזהו שאמרו ז”ל, שקדמה לעולם, היינו גם מכל העולמות כולם, שהרי אמרו (בב”ר פ”א), שקדמה לכסא הכבוד, והאמת שקדמה כביכול גם לעולם האצילות יתברך כנ”ל אלא שהאצילות נקרא אין, ומסוד הכסא מתחיל סוד השיעור קומה כביכול, לכן אמרו שקדמה לכסא הכבוד, ולכן בה נאצלו ונבראו כל העולמות עליונים ותחתונים, כמו שכתוב (משלי ח), “ואהיה אצלו אמון” ואמרו ז”ל, אל תיקרי אמון אלא אומן וכו’ ובמשלי רבתא (רפ”ט) “חכמות בנתה ביתה” זו התורה שבנתה כל העולמות.
אינו מובן, וכי אומרים “יתברך” על עולם האצילות?
אלא שפירש “מתוק מדבש” בזוהר שם שהקדים הקב”ה את התורה לעולם, וא”כ, צ”ל “קִדמה” בניקוד חיריק ומפיק ה”א, ו”יתברך” קאי על הקב”ה, וק”ל.