הביטוי “אין טעם ברצון” הוא ביטוי קדום שאינו מוכר דיו. נבאר אותו מעט.
“אין טעם ברצון” פירושו שהרצון החופשי לעולם אינו מתבסס על טעם הגיוני. מציאת טעמים גם היא נובעת מהרצון.
כתב בספר אור התורה להרב “צמח צדק” פרשת בלק עמ’ תתקצז (ניתן למצוא ע”י האינדקס באתר זה):
… להמשיך בחינת דירה בתחתונים, והנה למה נתאווה זה אין ידוע אם כך עלה ברצונו (ושמעתי שכאדמו”ר נ”ע אמר בדרושים הישנים בלאזני’ נתאווה הקב”ה להיות לו דירה בתחתונים ומאחר שנתאווה הנה על תאווה אין שואלים קושיא) והנה אם נתאווה להיות לו דירה בתחתונים …
(יש גם גירסה באידיש: “אויף א תאוה איז קיין קשה ניט”.)
יש כלל מודרני דומה האומר שאי אפשר להגיע מן ה”טעם” אל קומת ה”רצון“, וזה נקרא “בעיית הראוי-מצוי” בפילוסופיה.
לדוגמא, מעשן מרצון הוא בן חורין להמשיך לעשן גם לאחר שילמד על העובדה שהעישון יזיק לו (וזה מעשים שבכל יום). כמובן, אם רצונו להיות בריא כבר עומד בסדר עדיפויותיו לפני הרצון שלו לעשן, המידע על כך שלא יוכל להגשים את הרצון המשני מבלי לבטל את הרצון העיקרי עשוי לשנות את הנהגתו בפועל. אבל מידע עובדתי על עולם ומלואו אינו יכול לשנות לסדר העדיפויות המעשי של אף אדם באף מצב.
הנה עוד מספר דוגמאות מתוך ויקיפדיה:
א. כל בני האדם שואפים לאושר (מצוי).
ב. הרגש הדומנינטי ביותר בקרב בני האדם הוא אהבת הבריות (מצוי).
לפיכך:
ג. מן הראוי לקדם את אושרם של כלל בני האדם (ראוי).
א. טבעו הביולוגי של האדם לשאוף להתרבות (מצוי).
לפיכך:
ב. מן הראוי שכל אדם ישאף להתרבות (ראוי).
א. בחברות שונות נהוגים כללי מוסר שונים, המנוגדים זה לזה (מצוי).
ב. אילולא אותם כללים מיוחדים הייתה החברה מאבדת את יציבותה (מצוי).
לפיכך:
ג. מן הראוי שכל אדם ישמור על כללי המוסר הנהוגים בחברה בה הוא מתגורר (ראוי).
כמובן, כל אלו אינם היסקים לוגיים תקפים.
וזה כל תורת ישעיהו ליבוביץ הטרנס-רציונליות ביהדות.
ואין סתירה מדברי הרמח”ל.
(להסבר נוסף בענין, ראה כאן.)
דרך אגב, הזכרנו את המאמר לעיל גם ב”מדריך מעשי לשיחה עם אתאיסט”. כדי לקבל את המדריך המיוחד בחינם, הרשם לרשימת התפוצה שלנו כאן.