מנהג הכאת המן
איתא ברמ”א (הלכות מגילה ופורים סימן תרצ סעיף יז): “נהגו התינוקות לצור צורת המן על עצים ואבנים, או לכתוב שם המן עליהן, ולהכותן זה על זה כדי שימחה שמו, על דרך (דברים כה, יט) ‘מחה תמחה את זכר עמלק’, ו’שם רשעים ירקב’ (משלי י, ז). ומזה נשתרבב המנהג שמכים המן כשקורים המגילה בבהכ”נ (אבודרהם); ואין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו, כי לא לחנם הוקבעו (ב”י בשם ארחות חיים).
וז”ל הבית יוסף (שם ס”ק יז): “כתוב בארחות חיים (שם אות מא) כשמזכיר הקורא שם המן ובניו מנקשין התינוקות באבנים או בלוחות עץ שבידם, וכתוב בהם שם המן ובניו, ועל ידי הניקוש הם נמחקים. ולמנהג הזה יש שורש בהגדה, דאמרינן (שמות יז יד) ‘כי מחה אמחה את זכר עמלק’, אפילו מעל העצים ומעל האבנים. לכן אין להלעיג על המנהגים כי לא לחנם נקבעו, והמנהג הזה נוהגים בצרפת ובפרובינציא, ונותנים טעם ע”ש (משלי י ז) ‘ושם רשעים ירקב’, עכ”ל”.
ויש לעיין, הרי הרבה פעמים הוזכרו מנהגים ברמ”א, ולמה דוקא בהכאת המן הזהיר הרמ”א באופן מיוחד שלא לבטל שום מנהג. וכן צריך ביאור מה הענין המיוחד שיש בהכאת המן.
ונראה לומר שבאמת היה מקום גדול לבטל מנהג זה, משום שיכול להפריע לציבור לשמוע את המגילה כהוגן. וכבר הזהיר המשנה ברורה על זה שצריך לשמוע היטב, ואם כשמכין המן אינו שומע איזה מילה, צריך לומר הפסוק בעצמו עד שמגיע למקום ששליח ציבור אוחז בו, והדברים לא כ”כ קלים והיה מקום גדול לבטל המנהג.
ולכן הזהיר הרמ”א כאן באופן מיוחד שלא לבטל את המנהג.
ובאמת צריך להבין מה כ”כ החשיבות במנהג זה.
ונראה לומר שיש כאן יסוד גדול להשריש בילדים שמי שהוא צורר ישראל צריך למחות נגדו, ולא להתחבר איתו. ולדעת שבסופו של דבר יהא נעקר מן העולם, הוא וכל מי שמתחבר אתו.
וידוע שבכל דור ודור היו צוררי ישראל שבאים להשמיד את ישראל, כמו שאומרים בהגדה ‘שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו’, ולצערינו תמיד היו מלשינים דלטורים ומוסרים שהתחברו עם הרשעים האלה, ומסרו להם ממונם וגופם ביד צוררי ישראל.
וזה היה בתחילת תקנת רבן גמליאל ע”י שמואל הקטן לתיקון ברכת המינים, שהיו תלמידי אותו האיש, שעשו צרות גדולות לעם ישראל. וכן היו תמיד מלשינים בתוך תוכינו שהלשינו על ישראל, והתחברו עם צוררי ישראל.
ואפילו בגזירות הנאצים ימ”ש, היו יהודים ששיתפו איתם פעולה, ואכמ”ל.
וכן עד עצם היום הזה, שהערבים מכריזים חורבן על כל יושבי א”י ומאיימים להשמיד כל יהודי א”י, יש לצערינו יהודים מתוך תוכינו שמלשינים ומוסרים יהודים וממונם לצוררי ישראל.
ועל כן צריך להחדיר חזק בילדים יסוד הענין שגוי שצורר ישראל הוא רשע, ובסופו של דבר יעקר מן העולם. וכן מי שמתחבר איתם ומוסר ממונם או גופן של ישראל ליד הצוררים – דינו כמותם. ואין לו חלק לעולם הבא כמבואר בחז”ל, עי’ רמב”ם (הל’ רמב”ם הלכות עבודה זרה פרק י): “אבל המוסרים והאפיקורסין מישראל היה דין לאבדן ביד ולהורידן עד באר שחת, מפני שהיו מצירים לישראל ומסירין את העם מאחרי ה'”. ועוד כתב הרמב”ם (הלכות תשובה פרק ג הלכה יב): “שנים הם המוסרין: המוסר חבירו ביד עכו”ם להורגו או להכותו, והמוסר ממון חבירו ביד עכו”ם או ביד אנס שהוא כעכו”ם ושניהם אין להם חלק לעוה”ב”.
וידוע שמה שנותן חיזוק הכי גדול לילדים בענין הזה הוא הכאת המן, והרבה ילדים באים לשמוע מגילה בעיקר בעקבות הכאת המן, וזה נותן רושם לכל החיים, ויותר רושם מעצם קריאת המגילה. וגם דרך הכאת המן באים לשמוע גם את המגילה.
וכל זה הוא אחד מיסודות הדת להבדיל ישראל מן העמים, ולהכריז שמי שצורר ישראל הוא צורר כלפי הקב”ה, כי הקב”ה בחר בנו מכל העמים.
ועל כן הזהיר כאן הרמ”א באופן מיוחד שלא לבטל את המנהג הזה, על אף שהיה מקום גדול כן לבטלו, והטעם כי חשיבות המנהג עולה על הסיבות האחרים.
מאתר בריתי יצחק – הרב ברנד שליט”א, כאן.