בגמ’ (נדרים סד:) מובא, ‘ארבעה חשובים כמת ועני אחד מהם’. ע”ש. אמנם, תלמידי חכמים עם היותם דחוקים בפרנסתם, לא יגיעו למדרגה זו של עני, מאחר וכך היא דרכה של תורה ‘פת במלח תאכל’ (אבות פ”ו מ”ד) והיא הנותנת חיים וכח ללומדיה להסתפק במועט ולשמוח במה שיש להם. וממילא, נקראים הם עשירים, וכמאמר התנא באבות (פ”ד מ”א) ‘איזהו עשיר? השמח בחלקו,’ ואפשר שזוהי גם כוונת התנא (אבות פ”ו מ”ז) ‘גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא,’ שעל אף שהעני נחשב כמת, מ”מ העוסק בתורה, אף אם דחוק הוא נחשב הוא חי, וזהו ‘נותנת חיים לעושיה’.
ואפשר, שזה בא הכתוב לרמוז “ואתם הדבקים בה’ אלהיכם”, כלומר, הגם שיש תלמידי חכמים עניים אך מאחר והם דבקים בה’ אלקיכם ועוסקים בתורתו, אזי הם בבחינת “חיים כלכם היו”.
מקור: בית יעקב, לרבי יעקב חדאד, תוניסיה, נלב”ע תרל”ז (מתוך עלון תורת החכמים – גליון שבועי להנחלת תורת רבותינו חכמי ספרד זיע”א, גליון קכו)