“אתן לך מלך באפי” (הושע יג’- יא’)
המשגיח הרב אברהם ריבלין שליט”א
מפטירין בנביא- רעיון להפטרת ויצא
חלקה הראשון של הפטרת השבוע עוסק בחטאי ישראל, ובראשם חטא ע”ז- “ויאשם בבעל וימת… ויעשו להם מסיכה מכספם” (הושע יג’, א’- ב’). בהנגדה למצב הזה של “עגלים ישקון” הרומז לעבודת העגלים בבית אל ובדן, זועק הנביא: “ואנכי ה’ אלוקיך… ואלוקים זולתי לא תדע ומושיע אין בלתי” (שם פס’ ד’).
יתכן שלאור אזכור הפסוק הזה נוכל להבין מדוע בהמשך ההפטרה מדבר הושע על בעיית המלוכה, ועל חטא בקשת העם שיהיה להם מלך. “אהי מלכך איפוא, ויושיעך בכל עריך, ושופטיך אשר אמרת תנה לי מלך ושרים אתן לך מלך באפי…” (שם פס’ י’- יא’), כל המפרשים מציינים שהושע מתבסס על המסופר בספר שמואל כשהעם בקש: “עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים”. כבר אז היה הדבר רע בעיני שמואל , וגם ה’ אומר לו “… כי אותי מאסו ממלוך עליהם” (פרק ח’, ה’- ז’) מה גרם להושע להזכר פתאום ולעלות מתהום הנשיה את פרשת מינוי המלך אשר התרחשה כארבע מאות שנה לפניו?? לפי האמור לעיל שהושע בא בתביעה לעם שהחליפו את מלכות ה’ במלכות עבודת העגלים, “ואנכי ה’ אלוקים”- רש”י: “ולא היה לך למרוד בי”, הקשר ברור הן כך גם פונה שמואל בתוכחתו לעם “ותאמרו לי: לא כי מלך ימלוך עלינו- וה’ אלוקיכם מלככם!” (שמ”א יב’, יב’) הוי אומר הרי יש לכם מלך, המצב לא היה שהייתם עם מופקר, וא”כ מדוע החלפתם מלך אמת במלכי שקר, מלך בשר ודם וע”ז??
הדגש נוסף שקושר את שני החטאים, נעוץ במילת המפתח “מושיע”, תוכחתו של הושע בפרקנו בנויה הרבה על מוטיב הבגידה וכפיות הטובה של עם ישראל. אין כאן סתם הפרת ברית בין שני הצדדים. יש כאן בגידה והפנית עורף למי שהושיע ולמי שהציל “ומושיע אין בלתי” והנביא מפרט את תשועותיהם ועזרת ה’ “אני ידעתיך במדבר… שבעו וירם לבם על כן שכחוני…” ועל כן מקשה הנביא עכשיו שבחרת במלך במקומי, “אהי (=איה) מלכך איפוא ויושיעך?” (הושע יג’, ד’- י’)- היכן המלך שיושיעך, ובמקביל היכן הע”ז שתציל אתכם?
ואכן עונשם של בנ”י בבקשת המלך בא להם מדה כנגד מדה והוא מנוי מלך לא מוצלח. וכך כתב הרמב”ן בפרושו לפסוק “לא יסור שבט מיהודה” (בראשית מט) בהסתמכו על הפסוק מההפטרה “אתן להם מלך באפי”: “וענין שאול היה כי בעבור שדבר שאלת המלכות בעת ההיא, נתעב אצל הקב”ה, לא רצה להמליך עליהם מן השבט אשר לו המלכות שלא יסור ממנו לעולמים, ונתן להם מלכות שעה. ולזה רמז הכתוב שאמר- ‘אתן להם מלך באפי ואקח בעברתי’ שנתנו שלא ברצונו ולכן לקחו בעברתו שנהרג הוא ובניו ונפסקה ממנו המלכות… והיה כל זה מפני שהיה שמואל… שופט ונביא ולוחם מלחמותיהם על פי ה’, מושיע אותם ולא היה להם לשאול מלך בימיו כמו שאמר להם וה’ אלוקיכם מלככם”.
ואם העונש על בקשת מלך שלא כדין הוא מלך שאינו מושיע, מזכיר הושע במקביל שהעונש על הפניה לאלילים הוא הגלוי שאין במי לבטוח ואין על מי להשען “לכן יהיו כענן בקר (מלבי”ם: “שנדמה שהוא ענן מביא גשמים אבל הוא כלה והולך”) וכטל משכים הלך (“שבן לילה היה ובבוקר חלף”) כמוץ יסוער מגורן (שהסערה נושאית את המוץ ומפזרת אותו) וכעשן מארובה (שהרוח נושאית את הכל)” ועל כן המסקנה: “ואנכי ה’ אלוקיך מארץ מצרים ואלוקים זולתי לא תדע ומושיע אין בלתי” (שם פס’ ג’- ד’) .