לחשוף את האמת על רצח יצחק רבין / הרב אליהו קאופמן
בס”ד
פרשת ה”קונספירציה” על רצח יצחק רבין עדיין רודפת אותנו גם 24 שנה לאחר הרצח. דבריו של דר’ מרדכי קידר הם בבחינת “ההיגיון של השיגעון”. העובדות די מדאיגות ביחס לאשמה האבסולוטית ברצח אך ורק על יגאל עמיר, ורק הסגידה לשופטים מונעת תחקירים ומשפט חוזר. אם תעלומת רצח דה האן נפתרה הרי שגם תעלומה זו יכולה למצוא מענה. מישהו הפך את הויכוח לפוליטי – בין ימין ושמאל, כדי להרחיק עדות משפטית ורפואית.
24 שנים עברו מאז רצח רבין ועדיין ו”תאוריית ה”קונספירציה” לא משה מעל הדסק הפוליטי. כששלמה המלך נזרק ממלכותו ע”י אשמדאי הוא ניסה לחזור – בלבוש של עני ואביון, ולטעון בפני חכמי ישראל שהוא המלך האמיתי ושנושל ע”י אשמדאי ממלכותו, ואילו האחרון נכנס לדמותו. בתחילה חכמי ישראל התייחסו להלך העני הזה כאל משוגע מעורר חמלה אבל משהתמיד המלך שלמה בטענותיו ולא זז מטענתו ומנימוקיו הרי שחכמי ישראל חככו שוב בטענתם והחליטו לחקור את הנושא ולהאזין להלך העני, מה נמצא בפיו. החכמים טענו כי כאשר מי שמוחזק למשוגע חוזר על סיפורו השתי והערב – ובסגנון אחיד, ולא בגרסאות שונות, הרי שכנראה ש”יש היגיון בשיגעון”. וכך כנראה גם בפרשת רצח רבין. לא אפרוש כאן את כול הטענות בעניין הרוצח האמיתי אבל מיום ליום עולות עדויות חדשות ההופכות את החלטת בית המשפט, בעניין יגאל עמיר, לסימן שאלה אחד גדול.
דר’ מרדכי קידר לא חידש דבר אלא פשוט אמר בקול רם את מה שאחרים אומרים בחדרי חדרים. מה שכן צריך דר’ קידר לעשות הוא לומר עובדות ברורות ולנקוב ממש בשמות, אם הוא כבר העז להגיע בטענותיו עד הלום, ולטעון בהפגנה לטובת ראש הממשלה, שיגאל עמיר איננו הרוצח האמיתי של יצחק רבין. לגבי אותו י.ר. – שעליו טוען דר’ קידר כי הוא הרוצח האמיתי, הרי שכבר נכתבו תילי כתבות.
הראשון שפרסם זאת מיד לאחר הרצח, היה אדם בשם צוקרמן – שהיה בשנות התשעים עורכו של השבועון החרדי “השבוע” (שלימים שינה את שמו ל”בשעה טובה” ולא מכבר הספיק להיסגר), ושם הוא סיפר כי הרוצח היה סוכן ממסדי שחוסל ונקבר באישון לילה אחר הרצח, כשגם הוריו לא הורשו להשתתף בהלווייתו, בבית העלמין שמעבר לנחל הירקון. לא זכור לי שמישהו תבע את צוקרמן לדין – ובוודאי שלא המדינה. העיתון היה בסכנת סגירה אך אחרי רעש מיידי מצד עורכו הוקפאה הסגירה.
גם בן כספית – רחוק מלהיות איש ימין, ערך תחקיר על רצח רבין שהותיר סימני שאלה רבים, ובראשם היה זה נהגו של רבין – שרעבי שמו, שבאותו שידור העלה תהיות נוספות כולל החלפת הנהגים בליל הרצח, השארתו של שרעבי בביתו והפיכת נהגו של פרס, דמתי שמו, לנהגו של רבין בליל הרצח. סיפור ה”סרק, סרק” איננו דמיון חולני משום שגם לאה רבין ודליה פילוסוף טענו טענות דומות, על הרחקתן מרכבו של רבין ע”י השב”כ, אבל הן הושתקו בתקשורת ע” איתן הבר, שהפך את הויכוח לימין מול שמאל במקום להותירו סביב חקירה פלילית ומשפטית טהורה, לגבי הרוצח.
האימון במערכת המשפטית – שקבעה את מה שקבעה, אסור לקבלו כאוטומטי כשהעובדות פונות לכיוון נגדי. כיום אנו רואים בדיוק מי זו המערכת המשפטית וגם פרשיות זבורוב, דני כץ, ובמיוחד ברנס, מוכיחות כי אסור לסמוך על בית המשפט באופן עיוור משום ששם לא יושבים מלאכים ונביאים. אם מרדכי קידר אמר משהו לא נכון יש לתובעו אבל אם הוא העלה דברים שיש עימהם דעת ונמצאו להם גם סימוכין, גם מאנשי רפואה בכירים, הרי שאסור להשתיקו. האמת חייבת לצאת.