דברי מורנו הרב יצחק ברנד שליט”א, מתוך הפורום הידוע:
אני רוצה כאן להביא מה שנתחדש לי בשבת קודש בחשבי על שני מצוות אנכי ה’ ולא יהא לך ועל המפרשים בחטא העגל
ע’ בפירוש הרב שמשון רפאל הירש שהביא שחטא העגל לא היה תחליף להקב”ה אלא תחליף למשה רבינו כמו שנאמר
שמות פרק לב פסוק א (פרשת כי תשא)
(א) וַיַּ֣רְא הָעָ֔ם כִּֽי־בֹשֵׁ֥שׁ מֹשֶׁ֖ה לָרֶ֣דֶת מִן־הָהָ֑ר וַיִּקָּהֵ֨ל הָעָ֜ם עַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֤וּ אֵלָיו֙ ק֣וּם׀ עֲשֵׂה־לָ֣נוּ אֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁ֤ר יֵֽלְכוּ֙ לְפָנֵ֔ינוּ כִּי־זֶ֣ה׀ מֹשֶׁ֣ה הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱלָ֙נוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לֹ֥א יָדַ֖עְנוּ מֶה־הָ֥יָה לֽוֹ:
והטעות לא התחיל בעגל אלא שנתנו גדולות מוגזמת למשה רבינו שהוא מעין אלהים
רש”ר הירש שמות פרק לב פסוק א (פרשת כי תשא)
הם לא ראו במשה את עושה רצונו של ה’, שה’ בחר בו בחירות, מתוך יוזמה חופשית, והטיל עליו את שליחותו בחירות; אלא הם ראו בו במשה דמות איש, אשר התעלה בכוחות עצמו מעל לטבע האדם הרגיל ורכש תכונה אלוהית, – איש שבכוח השפעתו להטות את רצון האלוהות ושבכוח יישותו להבטיח חסות מטעם האלוהות. בעיני האנשים האלה לא היה זה ה’ שהוציאם ממצרים באמצעותו של משה, אלא היה זה משה שהיטה את רצון ה’ לעשות את מעשה הגאולה הזאת. בעיניהם הקשר הנצחי עם ה’ לא נוצר על – ידי התורה האלוהית שנמסרה להם בידי משה, והערובה הנצחית לחסות ה’ עליהם ולקירבת ה’ שבהישג ידו של כל אחד ואחד, ללא מתווך, – אלה לא היו בעיניהם סידרי – החיים האלוהיים, דהיינו המשפטים, שיישארו עמהם – אף בשעה ששליחם הזמני לא יהיה עוד. אלא יישותו של האיש משה הקרוב לאלוהים – זה היה להם הקשר והתנאי שיצר את זיקתם אל ה’, ויישותו היתה להם הערובה לחסות ה’ עליהם. הם האמינו, שיחסו של משה אל ה’ הוא פרי יוזמתו של משה ולא של ה’, ובדרך זו האמינו, כי לאחר פטירתו המשוערת של משה יהיה בידם לעשות מעשה בכוח עצמם, שיהיה בו משום יוזמה המכריעה את ידי האלוהות, ולפיכך סברו שעליהם להפעיל יוזמה זו. התודעה היהודית החופשית, שיסודה תפיסת האדם ביחס ישיר ובלתי – אמצעי אל ה’, כשהתנאי היחיד והבלעדי ליחס הזה הוא עשיית רצון ה’, – תודעה זו טרם נתבהרה להם בתכלית הבהירות, או שמא טושטשה תודעה זו בליבם על – ידי הפחד מפני הנדודים במדבר, שמעתה יהיו ללא מנהיג.
ועל פי זה נראה לי לפרש אחד מן הטעמים שחז”ל אמרו (מכות כ”ג:) אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, ולמה לא מינה את משה רבינו לתפקיד אמירת שני הדיבורת, משום שאנכי כולל גם זה שלא משה רבינו הוציאנו ממצרים אלא הקב”ה, וכן לא יהא לך אלהים אחרים על פני, זה בא לנו להחדיר שלא תעשה את משה רבינו לאלהים
ובכל זאת נכשלו וחשבו את משה רבינו העיקרי ביציאת מצרים, ואילו היה משה רבינו מדבר היה סכנה זו הרבה יותר גדולה