מג”א סי’ קנ”ה סק”ג:
פת שחרית. כתב הב”ח בשם מרדכי הארוך פת שחרית אינה אלא בתבואה הרחוקה מן הישוב ולא שמעה קול התרנגול ולא קול מושכים באניות והרגילים בה צריכים לאוכלה תדיר בכל יום וע”כ נמנעים החכמים ממנה עכ”ל. ואין אלו אלא דברי נביאות ובגמ’ לא משמע כן ולולי דמסתפינא הייתי אומר שהשומע שמע וטעה דאמרינן בשבת דף ס”ו דפותה הוי דלא שמע קול וכו’ כמש”ל והוא סבר דפירוש זה קאי על פיתא כלומר פת שחרית.
“לולי דמסתפינא”? הלא פת שחרית מצלת מכ”ז!
עיין ב”מ ק”ז ב’:
ת”ר י”ג דברים נאמרו בפת שחרית מצלת מן החמה ומן הצנה ומן הזיקין ומן המזיקין ומחכימת פתי וזוכה בדין ללמוד תורה וללמד ודבריו נשמעין ותלמודו מתקיים בידו ואין בשרו מעלה הבל ונזקק לאשתו ואינו מתאוה לאשה אחרת והורגת כינה שבבני מעים ויש אומרים אף מוציא את הקנאה ומכניס את האהבה.
גם הט”ז סק”א מסיים ע”ז “ומי שלא נותן לב לדבר זה ומקיים הדברים כפשוטן לא הפסיד כלום”.