אמרתי לאחד שכפר במעשה בראשית (הכל אצלו חלות “דינים”) מכתובות י”ג ב’ “אף לזו יש עדים שהרי כריסה בין שיניה”. חזינן, שהמציאות לא גרע מדין עדות.
השביעני לענה, שגם הכרס דין עדות בלבד, וא”א לדמות מילי אחרינא לדוגמא של ר’ יהושע, ולא מפי המציאות אנו חיין.
אני חושש לענות עוד.