מהר”א פירירה – בגדי קודש אשר לאהרן – המשך ספר תולדות אהרן ומשה שאלה עה:
עוד לרמוז הגאולה שיבא בב”א, היינו שיש מחלוקת בין הראשונים על ענין בנין בית המקדש שיבב”א, כי יש אומרים שיהיה מעשה שמים היינו שהקב”ה יוריד בהמ”ק בנוי ומשוכלל מלמעלה כי הראשונים ע”י שהיה מעשה ב”ו שלט בהם ב”ו והחריבוה כמ”ש הרב יוסף דוד ז”ל בספר צמח דוד עה”פ [ישעיה נ”ד ט”ז] הנה בראתי חרש נופח באש פחם ואנוכי בראתי משחית לחבל, אבל בהמ”ק העתיד יהיה מעשה ה’ כמ”ש [שם פסוק י”א] הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך, וכן [זכריה ב’ ט’] ואני אהיה לה חומת אש סביב וכו’, וכיוצא כמה לשונות שנראה שבהמ”ק העתיד יהיה מעשה שמים והוא פלא פשוטו. אבל לשון הרמב”ם בפירוש המשניות שהביא רבינו עובדיה קודם מסכת מידות מורה באצבע שיהיה הבנין ע”י ישראל, וכמה לשונות גמרא מורים כן וכמה ראיות אמיתיות יעויין בהם, ודי לנו בב’ עדים נאמנים הרמב”ם זיע”א ורבינו עובדיה זיע”א שאומרים בפירוש שצריך בנין על ידינו והכל על דרך הטבע אלא שאח”כ ממילא יתחדש דבריהם שלא כדרך טבע וכמ”ש שמואל אין בין העוה”ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד וכיוצא ראיות שם בהרמב”ם בהלכות בית הבחירה והלכות מלכים, שניכרים דבריהם זיע”א שהם דברי אמת ושלום.
ואנ’י הדל אומר שהא והא איתא, וכן ניבא יחזקאל הנביא ע”ה ארכו ורחבו של ביהמ”ק שלנו שיצליחנו ה’ אלהינו וימסר בידינו לבנותו ברשות כל המלכים, זה ודאי הוא שלא כדרך טבע כיון ששם עשו בית תפלות [שלהם], ואם כן איך אפשר להרוס זה ולבנות בנין קדוש ע”י ישראל אחינו, ובודאי שיסייע ה”י ויתן ידו עם כל האומנים העושים מלאכת הקודש כי כן היה ג”כ בימי שלמה כמש”ל והבית בהבנותו, כאשר בנוהו אין כתיב אלא בהבנותו, שמעצמו היה נבנה כמ”ש רז”ל. וכל שכן עכשיו שיגדל הנס יותר בהיותינו בדלי דלות אין קץ ודאי יגדל הנס למינהו ויראה כאילו הוא יתברך עצמו ממש בנהו בידיו. וזה רמז אותו משה רבינו ע”ה במ”ש [שמות כ”ה ח’] ועשו לי מקדש, ולא אמר משכן אלא מקדש, רמז על העתיד שנעשה לו אנחנו בידינו מקדש אלא שאני ג”כ בונה עמכם היינו שהשכינה השורה בתוך ישראל היא העושה זאת ומורה דרך חכמה ותבונה דבר פלא, וזהו ושכנתי בתוכם כי ודאי כי כן צריך להיות כי אי אפשר למים בלא כלי לחנות בו בשום אופן שבעולם, כל שכן הוא יתברך להבדיל כמה אלפים ורבבות אין קץ הבדלות. ויראה האדם משל מרחיים של מים או של אש או הבאפוריס של אש בים וביבשה, הגם שאמת הוא שהמים או האש הם הם הטוחנים החיטים ועושים כל הפעולה, וכן ההליכה של הבאפוריס, אבל בלא אדם וכלים והכנות אי אפשר בשום אופן. כן נ”ל ברור כשמש, והמעמיק יראה שכן צ”ל בהכרח, ויראה האדם עוד בעין שכלו מ”ש ר”ת ז”ל שהעין הוא לראות והיד למשמש והרגל לילך והאוזן לשמוע והחוטם להריח, ואם ירצה האדם שיהיה להפך האזן שיראה והעין שישמע והפה שיריח והיד שיטעום המאכל כמו החיך או היד שילך במקום הרגלים, וכי אפשר בשום אופן לעשות זה, ודאי אי אפשר, כן הדבר הזה. ועל זה נשנס מתנינו יפה שעה אחת קודם לבנות בית לאלהינו ובאתערותא דלתתא אתער לעילא כל טוב והיה ה’ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה’ אחד ושמו אחד:
ועוד עולה על הכל שלמה התנאים זיע”א כתבו כל מסכת מידות, אלא ודאי לנפקותא טובה אשר יצא לנו לידע מדותיו וענייניו כדי שנבנה אותו בה”י בב”א. וכן גם כן ספר חנוכת הבית אשר טרח ליישב כל ענייני הבית וכליו ומידותיו הכל סדר נכון, ודאי הוא שרצונו לומר שנעסוק אנחנו בבניינו וממילא רווחא סיעתא דשמיא סיוע שיש בו ממש וכמו בריאת האדם הישר שהוא ממש יש מאין דבר שלא ישוער, אפילו הכי צריך שיעסקו או”א תחילה, וממילא ריווחא בריאה נעימה אין כמוה, נזכה שיהיו זרעינו וזרע זרעינו צדיקים חסידים וענוים יראי ה’ בבני חיי אריכי ומזוני רויחי לא נבוש בעוה”ז ולא נכלם לעוה”ב אכי”ר, כן הדבר הזה נלע”ד והבוחר יבחר, ע”כ:
וכמש”ל פירוש רש”י ז”ל מקדש ה’ מעשה ידי צדיקים, וכל שכן כפי מש”ל שהצדיקים נקראים בשם הוי”ה וכמש”ל, וכשיבנה על ידיהם וסיבתם היינו שבנאו ה”י ממש ואדרבא הגדיל הוא יתברך מעשה הצדיקים יותר כמש”ל גדולים מעשה צדיקים וכו’. ואין תימה ממה שנחרב בהמ”ק ששם הכל סיבה מאת ה”י לטובת ישראל כידוע, ולאו דוקא מפני שנברא ע”י בשר ודם, שאינו טעם עיקרי אלא טפל לשאר הטעמים הידועים, שהרי ראיה יש עצומה להפך שהרי דרשו רז”ל אם ה’ לא יבנה בית וכו’, וכן עה”פ והבית בהבנותו, כאשר בנוהו אין כתיב וכו’, אלא שמעצמו היה נבנה והיינו ע”י הקב”ה, ואפי”ה שלט בו אויב לטובת ישראל כידוע. ועוד הרי הכותל מערבי שמעשה בשר ודם הוא ולא נחרב כמו ממש מעשה שמים וארץ של הקב”ה כ”י, ואם כן כשנזכה לבנותו ע”י הצדיקים ממש בידם בודאי נקרא ע”י הקב”ה ממש וכמו הכותל מערבי יהיה קיים לעולם ועד ביתר שאת ויתר עז כיר”א בב”א. ואפשר לעדות זה הניחו הקב”ה לכותל מערבי קיים תדיר, ע”כ:
(להשלמת הענין חשוב לקרוא את כל המאמר שם, נמצא בDBS.)
והנה דברי שו”ת מהר”ם שיק: