האם הדת מבוססת על אמונה סובייקטיבית? – פרופ’ אברהם קושלבסקי

היסודות הדתיים של המדע

אברהם קשלבסקי נולד בארה”ב ועלה ארצה עם משפחתו בהיותו בן תשע. לאחר לימודיו בישיבת סלבודקה בבני – ברק ובישיבת חברון בירושלים נסע לאנגליה ללמוד פיזיקה. סיים את התואר הראשון באוניברסיטת מנצ’סטר, ואת לימודי הדוקטורט השלים באוניברסיטת סאותפורד. מאז חזרתו ארצה עובד באוניברסיטת הנגב ע”ש דוד בן גוריון בבאר – שבע, בה הוא מלמד ועורך מחקרים בתחום הפיזיקה הרפואית ושימוש הפיזיקה ברפואה ובביולוגיה. פרופ’ קושלבסקי חבר באגודת אנשי מדע שומרי תורה. המאמר המתפרסם כאן הוא חלק מספר רב – היקף שפרופ’ קושלבסקי עובד עליו עתה.

מקובל בציבור כי מדעי הטבע, כגון פיזיקה וכימיה, מבוססים על ניסיונות אובייקטיביים, וכי הדת, העוסקת בענייני רוח, מבוססת על אמונה סובייקטיבית. אין פלא שכאשר מתגלות סתירות, כביכול, בין המדע לדת, ההכרעה היא לטובת המדע.

דעה זו היא שטחית ביותר. המדע מבוסס על האמונה לא פחות מן הדת. המדע מניח כי יש קשרים פנימיים בין תופעות המופיעות זו אחר זו, וכי לסדר של התופעות יש חשיבות. המדע מניח כי הקשרים האלה קבועים ואינם משתנים מעת לעת, וכי על סמך התבוננות במשך תקופת זמן קצרה אפשר למצוא את הקשרים האלה. כמו כן מניח המדע כי לקשרים אלה תוקף של חוקים אוניברסליים וכוחם יפה במעבדה ובכל מקום בעולם; בגלקסיה שלנו ובגלקסיה שבקצה היקום; עכשיו, בעבר הקרוב והרחוק, ובעתיד עד אין סוף. המדע מניח כי חוקים אלה, המוגדרים עבור מסות נקודתיות שאינן תופסות מקום, קווים ללא עובי וזמנים קצרים אין סופית, מבטאים אמת אובייקטיבית על עולם חיצוני אמיתי. המדע מניח כי לחוקרים צורה פשוטה. לדוגמא למרות שמבחינה ניסיונית אי – אפשר להכריע בין חוק הפועל לפי 1/R² או לפי  251/R²000000, הניסוח הראשון נכון בגלל פשטותו וצורתו האסטטית. ללא קבלת הנחות אלו אין בסיס למדעי הטבע כפי שאנו מכירים אותם היום.

אולם הנחות אלו אינן נכונות אפריורית ואין גם אפשרות לבדוק אותן ניסיונית, כי השיטה הניסיונית מניחה את אמיתות הנחות אלו. קבלתם כרוכה באמונה. אין תימה שרק לפני מאה שנה עוד קראו למדעי הטבע באנגליה ובסקוטלנד, פילוסופיה טבעית, מי שאומר ”אין לי אלא מה שאפשר למדוד ואין לי עסק עם אמונה”, גם מדידה אין לו.

האדם הדתי העוסק במדע מקבל הנחות אלו כחלק אינטגרלי של השקפת עולמו הדתית. הוא מתיחס לטבע כהתגלות תבונתו של הבורא, ולמדע כאמצעי להתקרב אליו. ממבט ראשון הטבע מגלה שוני, רבגוניות, ורבוי תופעות. המדע – המקרב את האדם לאלוקים – מגלה פשטות ואחוד מכל עבר.

האדם הדתי מצפה למצוא חוקיות, אחדות והרמוניה פנימית בטבע. המשקפים את אחדות הבורא וחכמתו. כך, הוא מאמין בקיום חוקי התנועה אוניברסליים הקובעים את התנועה של כוכבי – הלכת ונפילת תפוחים על כדור – הארץ, עוד לפני שהוא מתחיל לחפש אותם ע”י הסתכלות וניסיון. כך, הוא מאמין בקשר פנימי עמוק במיבנה החומר ובקיום חוקי שדה אחידים, גם אם הניסיונות שלו לגלות אותם במשך עשרות שנים אינם מצליחים. הוא מאמין שאין דברים אקראיים בטבע ולכל תופעה יש סיבה ומטרה.

עבור האדם המאמין, ובמיוחד היהודי הדתי – האמונה הדתית והאמונה במדע משלימות זו את זו. אך, עבור המדען הכופר, המדע מהווה חידה ללא פתרון.

[הועתק מכאן והוגה ע”פ גליון א’ של “באור התורה” קיץ תשמ”ב, עמ’ ג-ד. לא הצלחתי להעתיק את הנוסחאות כדבעי.]