מתוך קובץ שיבת ציון (שנת תר”ס), והועתק בסוף מאמר הג”מ רב יצחק ברנד שליט”א כאן:
כבר הראנו דעת חז”ל כי בשעת שאין קללת ה’ רבוצה על ארצנו להיות שממה אז רצונו ית’ שתתישב הארץ על ידי ישראל עמו וכמו שאמר ה’ ליצחק אבינו (בראשית כ”ו ב’) שכן בארץ ופרשו חז”ל במדרש רבה (פרשה ס”ד) “עשה שכונת ארץ הוי זורע הוי נוטע הוי נציב” אע”ג שהפלישתים הושיבוהו אז לפי צרכם ועדיין לא הגיעה השעה שינחלוהו זרע אברהם, מכל מקום היה רצון ה’ שיעשה יצחק מצדו איזה מושב ושכונה לפניו.
והנה כעת החיה קול דודנו הקב”ה עלינו ע”י שאנו רואים כמה סיבות היוצאות מהמסבב כי כך ברצונו ית’ שתתישב הארץ לאט לאט ע”י נדחה ישראל והטה לב מלך הקיר”ה ושריו להרשות לעשות ועד וחברה לאסוף כסף “לתמוך את אחינו עובדי אדמה ובעלי מלאכה אשר בא”י ובסוריא” והועד הזה מתנהג ע”פ חוקים ישרים בדעת הממשלה, אות היא כי כך עלה ברצון ה’ לעשות ישוב ע”י ישראל בארצנו הקדושה, ועלינו להעיר ולהפיח רוח אהבת הארץ ולמלא אחר רצון ה’ בכל אופן שיזדמן לפנינו, אם בפעולה חומרית בעבודת האדמה, או בחרשת המעשה או במסחר, אם בפעולה רוחנית היינו הדפסת ספרים מועילים לענין הנשגב.
ואין לנו לחשוב מחשבות כי ראוי היה הדבר הגדול הזה באופנים אחרים כאשר מצויר בדעות בני האדם, כי על זה לקה משה רבינו על שאמר (שמות ד’ א’) והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי, כי יאמרו לא נראה אליך ה’ ולקה ע”ז כדאיתא במס’ שבת דף צ”ז. והדבר ברור שלא אמר משה והן לא יאמינו כלל בגאולה, שהרי אותה הם מבקשים, אלא אמר משה שלא יאמינו למשה “כי נראה אליו ה'” והיינו משום שלא היו יודעים את משה לגדול בתורה המסורה להן מן האבות, וגם לא נודע בקדושה וחסידות, שהרי היה בנעוריו גדל בפלטין של פרעה, ועוסק בחכמות חיצוניות, ומלובש ומדבר כמצרי, שע”כ חשבוהו בנות יתרו כמצרי, ולפי דיעות בני האדם היה ראוי יותר שיתראה ה’ לאהרן קדוש ה’ שהיה נביא עוד במצרים, כמש”כ בס’ שמואל (ש”א ב’ כ”ז) הנגלה נגליתי לבית אביך וגו’ וזאת היתה טענת משה רבינו שיאמרו ישראל “לא נראה אליך ה'”.
וע”ז הראה הקב”ה אות המטה שנהפך לנחש, והיה ראש המטה לראש הנחש וקצה המטה לקצה הנחש, וצוהו ה’ לאחוז בזנבו ונתהפך למטה, והיה ראוי להיות שוב קצה המטה מה שאין מקום לתופשו כך בכפו, אבל לא היה כן, אלא ויהי למטה בכפו היינו שנתהפך קצה המטה להיות לראש המטה, וכדרך שתופשים המטה בכף, ובזה הראה שאע”פ שאינך כדאי בעיניהם, אלא להיות זנב לאריות, מ”מ בזכות האבות נהפך משה רבינו לראש מנהיגי הדור, שהוא משל למטה ושבט, והנה נענש מרע”ה על שחשד את ישראל לאמר כי לא יאמינו כשנראה ה’ למשה להוציא את ישראל ממצרים, כי באמת אין לחוות דעה את ה’ וכאשר אמר ע”י ישעיה הנביא, כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי.
וכן לעת כזאת אחרי אשר אנו רואים מתוך עלילותיו שהעיר את לב הנדיב להפליא לעשות לטובת הישוב והטה את לב השלטון ושריו להסכים לזה, אותותיו אלה הם דבריו, כמו שכתוב שמו שם דברי אותותיו [*] ואין לנו להתחכם לאמר כי נצרך להיות באופן אחר.
וביחוד חובה על גדולי ישראל יברכם ה’ להשתתף לרצון ה’ ע”י עצות ליחידים אשר ברכם ה’ להפריז על איזה סך מסוים, או לנדב לחברה הקדושה אשר על ישוב הארץ נוסדה, ובזה יזכו גם המה לראות את ישראל בנויהם בארץ ה’ שמה, ויהיו מאירים ככוכבים, דרך ארץ הקודש לרבים, וזכות הרבים יהיה תלוי בהם, וימצאו חיים צדקה וכבוד כמשמעו ומדרשו, וכנפש העמוס בעבודה, הבא עה”ח היום יום א’ לימי תשובה שנת תרנ”א פה”ק וולאזין.
נפתלי צבי יהודה ברלין
[*] צ”ל שמו בם.