האם גם המשיח המיוחל – משיח בן דוד – יתקל בפיקפוקים ובספיקות, כשם שנתקלו משיחי השקר למיניהם
כה כתב הרמב”ם באגרת תימן: “‘בשעה שיגלה יבהלו כל מלכי ארץ… מן המופתים שיראו על ידו וישימו ידם לפיהם, שבן אמר ישעיה בעת שסיפר שישמעו המלכים לו, אמר: עליו יקפצו מלכים פיהם כי אשר לא ספר להם ראו ואשר לא שמעו התבוננו, ואמר שימית כל מי שירצה להמיתו בדברו, ולא יוכל להמלט ולהנצל ממנו, שכן אמר והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע”.
ומבואר בזה, כי מיד כשיתגלה המשיח, הוא יופיע במלוא תוקף הנהגתו העל-טבעית, וממילא שלא יהא כל ספק ופיקפוק באמיתותו.
כמו כן כתב בספר “עם השם” 1 בשם גדולי ישראל, כי בבוא משיח האמת, לא יפקפק בו אף אחד.
ומקובלנו בשם הגאון רבי חיים מוולאז’ין שאמר כי כך תהיה ביאת המשיח: “אני יושב בחצרי ועוסק בתורה, פתאום נדחפת אשתי בבהלה, חיים! אתה יושב ועוסק בתורה? והרי משיח בא! מכעכע אני שלוש פעמים ושואל: זו מניין לך? צא לשוק וראה, היא אומרת, הכל יצאו לקראת המשיח, אף תינוק בעריסתו לא נשאר” 2 , ללמדנו, כי ברגע שיגיע המשיח לא יהיה שום פקפוק בעיני שום אדם שאכן הוא המשיח.
ומקרא מלא אומר 3 : “ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים, ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא”. “האדון” זהו מלך המשיח. ומבואר, כי מיד ברגע ביאתו הפתאומית, נדע ונראה כי זהו האדון אשר אותו ביקשנו, לו קוינו, ציפינו ויחלנו.
מאידך, בספר יבין ושמועה 4 מבואר, כי “מה שאמר משה והן לא יאמינו לי, אמר כן לפי הנהוג וטבע, וא”כ לא סיפר משה לשון הרע על ישראל, כי באמת אינו ראוי להאמין למי שיבוא ויאמר שהוא הגואל, זולת אם יתברר הדבר שיהיה ברור כשמלה, וכאשר ידענו את אשר קרה לנו בגלות הזה בחטאים אשר קלקלו להאמין בש”צ ימח שמו וזכרו”.
ויסוד הדברים מבואר ברשב”א 5 שכתב: “ישראל נוחלי דת האמת, בן יעקב איש אמת, כולו זרע אמת, נוח להם לסבול עול גלות ומה שיגיעם, מהאמין בדבר, עד שיחקרו חקירה אחר חקירה להסיר סיג מהדברים הנאמרים להם, ואפילו במה שיראה להם שהוא אות ומופת”, ומוסיף הרשב”א ואומר, כי כך גם פעלו ישראל בגאולה הראשונה, למרות שבני ישראל באותו הדור היו זקוקים לגאולה בדחיפות “ועם כל זה אמר משה והן לא יאמינו לי”, והוצרך לכמה אותות. וזה אות אמת על עמנו, עם ה’, שלא להתפתות בדבר, עד עמדם בחקירה רבה, חקירה גמורה”.
וכה היה אומר ר”י ששפורטש 6 : “האם ראיתם בשום ספר שמחויב להאמין למשיח מי שאומר על עצמו משיחא אנא, או שאומרים עליו שזה מלך הכבוד, קודם עשותו מעשה משיח – כדברי הרמב”ם בהלכות מלכים, ואעפ”י שיתן כמה אותות ומופתים אחרים, האם כדאים הם להחזיקו למשיח… שאם לא כן, כל הרוצה ליטול שם משיח, יבא ויטול, אם חסידותו מוכחת עליו, וכפי החסידים ירבו המשיחים… וחי העבודה, כי בפני המשיח האמיתי אני אומר כן, ושכר היה נותן לי על החזיקי בדברי רז”ל ובקבלתם האמיתית”.
המורם מכל האמור, כי אף המשיח האמיתי – משיח בן דוד – יעמוד תחת שבט הביקורת, ולא נקבלו עד אשר הוא יוכיח ואנו נווכח כי הוא הוא המשיח המיוחל, כשם שמשה הוצרך להוכיח כי הוא הגואל האמיתי ולא זולתו. הנה מפורש, כי גם משיח צדקנו יתקל בפקפוקים ובספיקות, כשם שנתקלו שאר משיחי השקר למיניהם, ולא עוד אלא שמחובתינו לפקפק ולהסתפק בדבר משיחיותו, עד עמדו בחקירה אחר חקירה בבירור הדבר כשמלה. הפך מהנאמר לעיל.
כזאת מוכח גם מהמבואר בתלמוד ירושלמי 7 גבי בר כוזיבא: “תני ר’ שמעון בן יוחי, עקיבא רבי היה דורש דרך כוכב מיעקב דרך כוזבא מיעקב, ר’ עקיבא כד הוה חמי בר כוזבא הוה אמר דין הוא מלכא משיחא, א”ל ר’ יוחנן בן תורתא, עקיבא יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא”.
הנה מפורש, כי למרות שהיו מחכמי ישראל שהסתפקו, פיקפקו ואף הסתייגו מבר בוזיבא וממשיחיותו, עם כל זאת המשיך רבי עקיבא להחזיק בדעה כי בר כוזיבא הינו מלכא משיחא, ואם אכן משיח בן דוד לא אמור להיתקל בשום ספק ופיקפוק, כיצד סבר רבי עקיבא כי בר כוזיבא הינו מלכא משיחא, למרות הפיקפוקים הספקות וההסתיגיות שהתעוררו כלפיו. על כרחך נמצאת למד, כי יתכנו פיקפוקים וספיקות גם בעת בוא משיח צדקנו 8 .
בישובן של דברים נראה לומר, כי צדקו דברי אלו וגם אלו, כי הנה במסכת סנהדרין 9 שנינו: “אמר רבי אלכסנדרי, ר’ יהושע בן לוי רמי, כתיב וארו עם שמיא כבר אינש אתה, וכתיב עני ורוכב על חמור. זכו עם ענני שמיא לא זכו עני רוכב על חמור”.
ובביאור ב’ אופני גאולה אלו כתב האור החיים הקדוש 10 : “אם תהיה הגאולה באמצעות זכות ישראל יהיה הדבר מופלא במעלה ויתגלה הגואל ישראל מן השמים במופת ואות… משא”כ כשתהיה הגאולה מצד הקץ ואין ישראל ראויין לה תהיה באופן אחר ועליה נאמר שהגואל יבוא עני ורוכב על חמור… וקם שבט מישראל, פירוש, שיקום שבט אחד מישראל כדרך הקמים בעולם דרך טבע”.
שתי אפשריות של גאולה הן. אם יזכו ישראל – מיד יראו וידעו כי הוא האדון אשר הם מבקשים, כי על כן יהיה הדבר מופלא במעלה, ויתגלה הגואל מן השמים במופת ואות, בבחינת “דרך כוכב מיעקב שיזרח הגואל מן השמים ככוכב היוצא באמצע השמים” כלשון האור החיים הק'” 11 , אם אכן נגאל באופן זה . אם מיד כשיתגלה הגואל הוא יופיע במלוא תוקף הנהגתו העל טבעית, הרי שלא יהא שום ספק ופיקפוק באמיתותו.
אך ישנה גם אפשרות אחרת לגאולה, “אם תהיה הגאולה מצד הקץ ואין ישראל ראויין לה”, בבוא הגואל בגאולה זו, ירבו גם ירבו הפיקפוקים והספקות באמיתותו, כי על כן יבוא הוא כעני ורוכב על חמור כדרך הקמים בעולם דרך הטבע, אזי מחובתינו לפקפק ולהסתפק בדבר משיחיותו, ולהעמידו תחת שבט הביקורת בחקירה אחר חקירה, עד שיבורר הדבר כשמלה, כי מניין לנו לדעת כי הוא זה המשיח המיוחל ולא זולתו 12 .
הערות
1. עמוד ר”ו, עיי”ש.
2. כך מובא בספר דרך סלולה עמ’ 77. הרקע אשר גרם לדבריו אלו היה כאשר הגיע לווילנא יהודי מכובד בעל הדרת פנים והופעה מכובדת ביותר, עיני כל יהודי ווילנא נמשכו אליו, והאיש היה לשיחה בפי כל, מפה לאוזן עברה שמועה כי ללא ספק זהו המשיח, גם לאוזניו של הגר”ח הגיעה הידיעה המסעירה הזו, אך הגר”ח היה משוכנע שאינו משיח, כאשר שאלוהו, זו מניין לך, השיב כדברים האמורים בפנים.
לפי גירסא אחרת – גירסת הגאון רבי משה סולובייצ’יק (בנו של הגר”ח מבריסק) – כך אמר הגאון רבי חיים מוואלז’ין: “הבה ואצייר לכם כיצד יבוא המשיח. נכנס אני בסתם יום של חול מן הישיבה לביתי. השעה היא שעת בוקר לאחר תפילת שחרית. הרבנית שואלת אותי: חיים רצונך בפת שחרית מיד עכשיו? ואני משיב לה: “רלקה” (כך נקראת) “עדיין שיעורי של היום אינו מוכן, לא אוכל עד אשר אעיין קצת בסוגיא שאני צריך ללמד היום בישיבה”, טוב, חיים, היא אומרת לי, יהא כך עד שאתה תכין את שיעוריך, אגש לשוק לקנות משהו, בינתיים אשאיר את הרוטב על הכירה, שים נא לב, חיים, כי לא יישרף. אנא, שים לב, הרי מכירה אני אותך שאתה שוכח הכל כשאתה מעיין בסוגיא. הרבנית יוצאת לשוק ואני פותח ספר ומתחיל לעיין בסוגיא שלפני. פתאום אני מרגיש כי השמש התחילה מאירה באור גדול פי-כמה ממה שהאירה עד עתה, איזו בהירות! פתאום אני שומע כיצד הצפורים על העצים שבגינה פוצחות פיהן במנגינה חדשה, מרנינה, כובשת לבבות. והנה אני שומע קול רחש עולה מן הרחוב. אני מושיט ראשי בעד החלון ואני רואה את אלי הסנדלר רץ בבהלה “מה קרה, אלי, מה קרה לאור השמש, מנין נגינת הצפורים המקסימה, מה קרה לעצים שהתחילו מלבלבים לפתע בניצה חדשה, מה קרה?” מה אינך יודע רבי, נותן בי הסנדלר את עיניו, הרי משיח בא! מיד רץ אני לארון להוציא מלבוש של שבת שלי כדי להתעטף בו ולצאת לקראת המלך המשיח. מוציא אני את המלבוש והנה, אויה, חסר בו כפתור, במוצאי שבת נשר הכפתור וכשאמרתי לרבנית לחייטו, אמרה לי, מה אתה מאיץ בי, הרי לא תשתמש במלבוש עד לערב שבת. ועכשיו, צריך אני ללכת לקבל פני המלך המשיח ובמלבוש שלי שני כפתורים במקום שלשה! עד שאני עומד ודן עם עצמי מה לעשות, האם להתעטף בקפוטה הפגומה או לא להתעטף בה ואני תוהה אם אפשר לצאת לקראת המלך המשיח בבגד של חול, והנה באה במרוצה הרבנית, כולה נושמת נושפת: גוואלד, חיים, איפה היית, הנה הרוטב שעל האש נשרף, “פתיה”, אני אומר לה, “מה לך ולרוטב שנשרף, מהרי והתעטפי בשמלת .השבת שלך וצאי לקבל את פני המשיח!” (רי”ד סולובייצ’יק בספר על התשובה עמ’ 236)
כך אמר הגר”ח או כך אמר, הצד השווה שבגירסאות הוא, שברגע שיגיע המשיח לא יהא שום ספק ופיקפוק בעיני שום אדם אם אכן זהו המשיח האמיתי או שמא אף הוא ממשיחי השקר.
3. מלאכי פרק ג’ פסוק א’.
4. עה”ת סימן קנ”ב.
5. שו”ת הרשב”א, חלק א’, סימן תקמ”ח.
6. ציצת נובל צבי עמ’ 66. בדברים אלו היה תובע ממאמיניו של שבתי צבי, שיוכיחו שאכך האי גברא משיח הוא.
7. תענית פרק ד’ הלכה ה’,
8. ראיה זו אינה ראיה אלא לשיטת הרמב”ם (פרק י”א מהלכות מלכים הלכה ג’) הסובר כי דעת רבי עקיבא היתה שבן כוזיבא הינו משיח בן דוד, אמנם יעויין לדברי ר”י אברבנאל (ספר ישועות משיחו חלק ב’ פרק ד’, הו”ד באות ב’), כי הכרזת רבי עקיבא על בר כוזיבא “דין הוא מלכא משיחא”, לא היתה הכרזה על היות בר כוזיבא משיח בן דוד אלא על היותו משיח בן יוסף, עיי”ש.
9. דף צ”ח ע”א.
10. פרשת בלק פרק כ”ד פסוק י”ז, על הפסוק “דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל”.
11. שם בהמשך דבריו.
12. ובזה נראה ליישב סתירה עצומה בדברי הרמב”ם, דהנה בפרק י”א מהלכות מלכים הלכה ג’ כתב הרמב”ם, “ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו, איך הדבר כך, שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעוונות, כיון שנהרג נודע להם שאינו, ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת”. ובהלכה ד’ כתב: “ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה’, הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי…”.
לעומת זאת, באגרת תימן כותב הרמב”ם: אדע, שלא תדע עמידתו קודם היותה, עד שיאמר עליו שהוא בן פלוני וממשפחה פלונית, אבל יעמוד איש שלא נודע קודם הראותו, והאותות והמופתים שיראו על ידו הן הן הראיות על אמתת יחוסו…”.
הנה, כי מחד כותב הרמב”ם שאין המשיח צריך לעשות אותות ומופתים אלא… , ומאידך, כותב הוא, כי האותות והמופתים שיראו על ידו הן הן הראיות על אמתת יחוסו, הכיצד? אמנם לפי מה שכתב האור החיים הקדוש כי ביאת הגואל תהיה שונה מגאולה לגאולה.
הרי שדברי הרמב”ם מבוארים כמין חומר, באגרת תימן כותב הרמב”ם את סימניו של המשיח כאשר הוא יבוא בגאולה דאחישנה, אם נזכה לגאולה זו, הרי ש”האותות והמופתים שיראו על ידו הן הן הראיות על אמיתת יחוסו”, כי על כן יהיה הדבר מופלא במעלה ויתגלה הגואל מן השמים במופת ואות, ואחר שכן, סימנים נוספים לשם מה הם נצרכים. משא”כ ביד החזקה מתאר הרמב”ם את סימניו של המשיח כאשר הוא יבוא בגאולה דבעתה, בבוא הגואל בגאולה זו, ביאתו תהיה “כדרך הקמים בעולם דרך טבע”, ללא ניסים ונפלאות, ללא אותות ומופתים, ואם כן היאך נדע כי אכן זה הוא המשיח האמיתי – מלמדנו הרמב”ם – אם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות… הרי זה בחזקת שהוא משיח… ואם עשה והצליח… הרי זה משיח ודאי.