הגאון הרב מאיר מאזוז ז”ל

עם יציאת החג פשטה השמועה הקשה על הסתלקותו לשמי מרום של מרן ראש הישיבה הגאון הגדול רבי מאיר מאזוז זצ”ל, ועולם התורה התעטף באבל על אותו יחיד ומיוחד בדור, אשר מלבד גאונותו בגמרא ובהלכה, נתיחד בידע אדיר בנושאים רבים, אשר רבים מגדולי התורה אינם בקיאים בהם כמו דקדוק, נוסחאות תפילה ועוד. כל מי ששמע את שיעוריו התמוגג מהידע הנרחב, ולא פחות – מצורת ההגשה המלבבת שמשכה את הלב וקרבה רבים לתורה ולמצוה.

כמה סמלי הדבר, שהלוויתו של הגאון הגדול נערכת ביום בו נחגגות מדי שנה חגיגות המימונה, אשר הפכו זה מכבר להפנינג ישראלי שנתי, במסגרתו מקבעים את מעמדה של יהדות ספרד המפוארת, שהוציאה מקרבה גדולי עולם – את הרמב”ם והרמב”ן, הרי”ף והרשב”א, רבי יוסף קארו והבן איש חי ועוד רבים וטובים – כיהדות המופלטות והקוסקוס, כאילו מלבד מאכלים עסיסיים ופולקלור פרימיטיבי אין לאליטה האשכנזית החילונית מה לקבל מאותם נבערים. ניתן לראות את הניגוד בין מורשת הרב מאזוז למורשת המימונה בגרסתה הישראלית בבחינת ‘זה לעומת זה עשה הא-להים’, כלשונו של קהלת, החכם מכל אדם.

הרב מאזוז היה יהודי גאה במורשתו, שלא חת ולא זע מפני איש בשום תחום. המבטא המדויק והמקורי היה שגור על לשונו, ואת דעת התורה הצרופה ידע לבטא מבלי לנסות אפילו לקבל קמצוץ של לגיטימציה מהאליטות. אגב, גם לא מהאליטה החרדית… . גם את דעותיו ביחס לשלמות הארץ, ליחס הנכון כלפי האויב הערבי ולכל סוגיה ציבורית אחרת היה אומר ללא היסוס, ובעצם עמידתו על זכותו לומר את דעתו מבלי לקבל אישור מהממסד המדכא – הוא היה אנטיתזה לנחיתות המזרחית אשר טופחה כאן בתחכום ובערמומיות, כאשר הקימו מערכת חינוך ממלכתית המושתתת על ערכים מערביים ליברליים אנטי-יהודיים, בעוד שכל דבר שריח יהדות נדף ממנו, וכל שכן אם הייתה זו יהדות שורשית, ועוד מזרחית, זכה ליחס של קוריוז במקרה הטוב, ומופלטות במקרה הפחות טוב…

המאבק שמתנהל כאן בארץ אינו על זהותו של ראש הממשלה, על אסטרטגיה צבאית זו או אחרת או על הרכב הועדה לבחירת שופטים. המאבק הוא על ערכים, על צורת חיים, על השקפת עולם. המאבק הוא יותר מכל על זהותנו כיהודים, ומה משמעותה של זהות זו. המאבק הוא על השאלה האם הערכים הבסיסיים שחיינו מושתתים עליהם יונקים מהר סיני ועוברים דרך המסורת המפוארת של מוסרי התורה שבמשך השנים התפזרו לתפוצות ישראל השונות, וכעת שבים ומתכנסים בארצנו הקדושה לקראת הגאולה השלמה, או שמא כל אותה מורשת מפוארת תושלח אחר כבוד לפח האשפה וישראל תהפוך למדינה מערבית גויית, והערך היחיד שיותירו למורשת הדורות יהיה ערך קולינרי. ביקור של ראש ממשלה באוהל מרוקאי עם תרבוש אדום לראשו אינו תחליף ללימוד מורשתם של הרי”ף והרמב”ם. הגיע הזמן לינוק מענקי יהדות ספרד – כמו גם מענקי יהדות אשכנז ותימן וכל עדות ישראל – את ערכי האומה היסודיים, שהם הערובה היחידה לקיומנו בארצנו. על המופלטות אפשר לוותר, על ערכי התורה – אסור!