“ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה”
ושמעתי מדודי הגאון החסיד מוהר”ר אליהו ז”ל מוילנא, על הפסוק ‘וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה’ ולכאורה הוא תמוה מה זה, וכי מפני שמת מלך מצרים על כן “ויאנחו”. ואמר דודי הגאון הנ”ל זלה”ה, כי אין מדרכי המלוכה הגם שיהיה המלך אכזר גדול מאוד, בכל זאת אין בידו וברשותו לצאת מחוק המשפט, ולעשות עוולה מפורסמת וגלוי, מפני שירא שלא תעלה מרידה מאנשי מדינתו בראותם כי עשה עוולה בחנם על לא דבר, כי יכול לעשות לכולם עוולה בלי משפט. על כן צריך המלך להתנהג במשפט, כמו שכתוב (משלי כ”ט ד’) ‘מלך במשפט יעמיד ארץ’.
ובזה יובן מה שאמר פרעה למילדות ‘וראיתן על האבנים, אם בן הוא והמיתן אותו ואם בת היא וחיה’, ואמרו חז”ל (שמו”ר א’ י”ד) דפרעה מסר להם סימן להבחין בין זכר לנקבה, זכר פניו למטה, נקבה פניה למעלה וכו’. ולכאורה הוא תמוה, מה זה שהצריך לסימן להבחין בין זכר לנקבה. ועוד, מה היא התשובה שהשיבו המילדות לפרעה ‘בטרם תבוא אליהן המילדת וילדו’, הלא אחר כך גם כן היו המילדות יכולות להמיתם.
אבל תוכן הדבר הוא, שזאת לא היה בידו להגיד להן על פי משפט להמית את הזכרים בלא טעם, כי בודאי יבואו לצעוק לפני המלך והשרים, על מה ולמה הרגוהו. לכן אמר להמילדות בלשון בקשה רכה, בעוד שהולד יהיה בפנים טרם צאתו מרחם אמו יהרגוהו. ומסר להם סימן להבחין בין זכר לנקבה, ולהמית אותו בפנים בטרם שיצא לאויר העולם, ולא תבין אמו מזה, ותהיה סוברת שהולד נולד מת.
והשתא שפיר השיבוהו המילדות ‘בטרם תבוא אליהן המילדת וילדו’, ואחר זה שוב אי אפשר להרגם ולעשות רציחה מפורסמת בחנם. אבל לאחר שמת פרעה מלך מצרים, ולא היה מלך עדיין במצרים וכל איש הישר בעיניו יעשה אפילו בלא משפט, כמו שכתוב (משלי כ”ח ב’) ‘בפשע ארץ רבים שריה’, והיתה גם העבודה בלא משפט, לכן כיון שמת מלך מצרים, משום הכי ‘ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו’.
מקור: ספר המאור הגדול
ושמעתי שכעי”ז גם פירש בהגר”א על שה”ש ב’ ט”ו (עה”כ וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה).