תחילת חידוש העבודה
בס”ד
כתב: מאיר גולדמינץ
“וְהָשֵׁב אֶת הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ”.
למה כוונתנו בתפילה זו?
בדרך כלל ההבנה הפשוטה שכל יהודי מעלה על לבו, שאנו מתפללים על השבת הקרבנות.
ישנה עבודת ה’ בגבולין, וישנה עבודת ה’ במקדש. בגבולין אנו עובדים את ה’ בשמירת שבת, הנחת תפילין, לימוד תורה, תפילה, ודומיהן. בתפילתנו אנו מצפים שתתחדש העבודה המיוחדת למקדש, והיא הקורבנות, הנסכים, המנחות, הדלקת המנורה, לחם הפנים, הקטרת הקטורת, וכל שאר עבודות המקדש.
בשנים האחרונות בהר הבית, אנו זוכים להתקדמות עצומה. ממצב של “איסור” תפילה והבטה בשפתי העולה, שמא הוא נוהג כחנה אשר “רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע”, התקדמנו בתהליך הדרגתי עקב בצד אגודל, עד כי היום מתפללים במניין בהר הבית, כולל חזרת הש”ץ.
לאחרונה הותרה גם ההשתחוויה בהר הבית, ומשטרת ישראל מאפשרת להשתחוות בצד מזרח, נוכח פתח ההיכל.
להרגשתי, “היתר” ההשתחוויה, אינו עוד “משהו” שמותר בהר הבית, אלא התקדמות למדרגה אחרת לגמרי. הצעד הראשון של קיום “והשב את העבודה”.
כידוע, ההשתחוויה אסורה בכל מקום מחוץ להר הבית, כדכתיב “וְאֶ֣בֶן מַשְׂכִּ֗ית לֹ֤א תִתְּנוּ֙ בְּאַרְצְכֶ֔ם לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֖ת עָלֶ֑יהָ”. בהר הבית היא מותרת, לא רק מותרת אלא חלק מעבודת ה’ – עבודה המיוחדת למקדש.
מניין שזו עבודת ה’?
הרבה פסוקים בתנ”ך כתבו זאת, נזכיר כמה מהם:
– וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָהָ֜ם אֶל־נְעָרָ֗יו שְׁבוּ־לָכֶ֥ם פֹּה֙ עִֽם־הַחֲמ֔וֹר וַאֲנִ֣י וְהַנַּ֔עַר נֵלְכָ֖ה עַד־כֹּ֑ה וְנִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה וְנָשׁ֥וּבָה אֲלֵיכֶֽם׃
– וְהָיָ֗ה מִֽדֵּי־חֹ֙דֶשׁ֙ בְּחׇדְשׁ֔וֹ וּמִדֵּ֥י שַׁבָּ֖ת בְּשַׁבַּתּ֑וֹ יָב֧וֹא כׇל־בָּשָׂ֛ר לְהִשְׁתַּחֲוֺ֥ת לְפָנַ֖י אָמַ֥ר ה’׃
– וְעָלָה֩ הָאִ֨ישׁ הַה֤וּא מֵֽעִירוֹ֙ מִיָּמִ֣ים ׀ יָמִ֔ימָה לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֧ת וְלִזְבֹּ֛חַ לַה’ צְבָא֖וֹת בְּשִׁלֹ֑ה
– וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִתָּקַע֮ בְּשׁוֹפָ֣ר גָּדוֹל֒ וּבָ֗אוּ הָאֹֽבְדִים֙ בְּאֶ֣רֶץ אַשּׁ֔וּר וְהַנִּדָּחִ֖ים בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהִשְׁתַּחֲו֧וּ לַה’ בְּהַ֥ר הַקֹּ֖דֶשׁ בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃
– רוֹמְמוּ ה’ אֱלֹקֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ כִּי קָדוֹשׁ ה’ אֱלֹקֵינוּ.
ועוד רבות.
הרמב”ן בהשגות על הרמב”ם בספר המצוות מצווה ה’, מגדיר זאת כחלק ממצוות עבודה ה’ במקדשו. וזה לשונו:
“וכן זו שנויה שם, “‘אותו תעבודו’ – עבדוהו בתורתו עבדוהו במקדשו’. פירושו, לומר שיעבדו אותו במקדשו, בעבודת הקרבנות והשיר וההשתחויות שם“.
כלומר, כותב הרמב”ן, כאשר ציוותה התורה “ואותו תעבודו”, וביאר הספרי “עובדהו במקדשו”, מפרט לנו הרמב”ן מה כלול בהגדרת עבודת ה’ במקדש. ויחד עם הקרבנות והשיר, כותב הרמב”ן שבהשתחוויה אנו מקיימים את קיום המצווה לעבוד את ה’ במקדשו.
היוצא מן הדברים, שבעת שהתחילה ההשתחוויה בהר הבית, לא התקדמנו בעוד “שלב”, אלא עלינו למדרגה חדשה לגמרי. מדרגה שמתחילה את קיום התפילה “וְהָשֵׁב אֶת הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ”.