החידוש של ‘קדושת ציון’ – שא”צ חילונים במערכת המדינית כמין גויים-של-שבת

כשאנשים שנאמנים לתורה  – עכ”פ במידה מרובה – מפעילים מערכות הקשורות לכלל החיים המדיניים, או עכ”פ משפיעים בהם, ובפרט כשיש ביטוי מעשי לאותה נאמנות, האין אתם רואים זאת כהתקדמות לקראת שלטון התורה?

והנה עוד דוגמה:

מדריך כשרות לעסקים ומוסדות ע”י בית ההוראה לענייני ריבית  (b025015920@gmail.com ) מעמוד 61 – בPDF עמוד 31 – רשימה של עיריות (כולל “חילוניות”), מוסדות המדינה, קופות חולים, חברות חשמל וגז, חברות עסקים מפעלים גמ”חים וכו’, קרנות פנסיה השתלמות וגמל.

(בלי להיכנס לסוגיית היתר עיסקה – עכ”פ למסתייגים אפשר לומר גם בזה, קמעה קמעה.)

תעברו על הרשימה, אני חושב שזה לא פחות ממדהים.

נכון שזה לא נעשה בחקיקה ובכפייה, אבל בעיני, התנהלות של עם ישראל בכיוון של דרך התורה ללא כפייה, משמעותית פי כמה מאשר בצורה של תכתיבים ממשלתיים.

כמובן, הרבה מאוד התקדמות בנושא שלטון התורה תלוי בהתקרבות הציבור לתורה (הרבה יותר מפעלולים פוליטיים), כי למעשה, השלטון במידה מרובה הוא השתקפות של הציבור. ובמילים אחרות, כשיהיו עם ישראל אנשי התורה, השלטון גם יהיה שלטון התורה.

אני חושב שלציבור החרדי, החידוש של קדושת ציון הוא שלא צריכים שהחילונים יישארו חילונים בשביל להפעיל את המערכת המדינית והשלטונית כאיזה “גויים-של-שבת” (כי אסור להפעיל מערכת שלטונית בארץ ישראל לפני בא המשיח, או, רח”ל מהאי דעתא, שאין התורה ושומריה מסוגלים להתמודד התמודדות מעשית עם אתגרי מדינה).