החרימו עולים להר הבית – קיבלנו ריפורמים
[א] אחרי החרמת עולים להר הבית קיבלו הריפורמים שטח בכותל המערבי ● [ב] לחימה נגד הריפורמים ע”י החתם סופר, והיתר הקרבת קרבנות על ידו ● [ג] ראיה מהנהגת הגאון רבי עקיבא יוסף שליזנגר ● [ד] גישה של התנגדות לחדש הוא סיבת ההתנגדות לתכלת ● [ה] מדברי החזו”א שבמקום שיש הכרח מחדשים גם דברים שלא היו ● [ו] מתשובת החת”ס למדים שסמך על בירור מקום המקדש תחת כיפת הסלע ● [ז] שינויים בענין הר הבית, שהתגלו לאחר מכתב הרבנים משנת תשכ”ז ● [ח] חז”ל מלמדים שניתן לחדש דבר שלא חידשו מקודם ● [ט] הכל תלוי ברצון ● [י] דברי האור שמח: אם לא מחדשים לטובה מחדשים לרעה ● [יא] ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה ● [יב] נחזור לענין הר הבית, והכותל והריפורמים ● [יג] דברי אור החיים הקדוש על השתדלות לבנין בית המקדש
14:01 (04/02/16) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד
אחרי החרמת עולים להר הבית קיבלו הריפורמים שטח בכותל המערבי
יש בזמן האחרון תופעה מענינת שצריכה ביאור, מצד אחד התפרסם בחדשים האחרונים (חשון תשע”ו) מכתב של כמאה רבנים נגד העליה להר הבית, מכתב שנכתב במרחשון תשע”ה, וזה נכתב בראש המכתב אנן שליחותייהו דקמאי עבדינן, והוא חתום כתוספת על מכתב של הרבה רבנים וגדולי ישראל מאלול תשכ”ז אחרי מלחמת ששת הימים שאסרו עליה להר הבית, וזה גרם כעת שיחרימו משפחה שלמה גדולה שעולים להר הבית ואיימו עליהם שיזרקו ילדיהם מכל המוסדות אם ימשיכו לעלות להר הבית.
וכעת כ”א שבט תשע”ו נעשה הסכם עם הריפורמים, שיקבלו חלק בכותל מערבי בצד הדרומי של רחבת הכותל הנוכחי, דבר שאמור גם להתפשט ח”ו לעוד נושאים של זקיפת קומה של הריפורמים, שנגדם התחילו ללחום גדולי ישראל לפני כמאתיים שנה מלחמת חרמה ובראשם החתם סופר, ומלחמה זו נמשכת עד עצם היום הזה, וזקיפת קומה של הריפורמים היא סכנת החרבת היהדות כולה, ההכרה בהם יכול ח”ו להתרחב גם בנושאים בדיני אישות וגרות ועוד הרבה דברים ואין לדבר סוף.
אלו הריפורמים שתמכו ועבדו על קבלת רחבה נוספת בצד הדרום, אומרים מפורש שזה רק ראשית הדרך אבל הם רוצים להמשיך לקבל הנהגה זו גם בכותל המערבי הנוכחית להתיר תפילת הריפורמים, שהרי עיקר המטרה שלהם הוא להתגרות בשומרי התורה ולקבל עמדה שוויונית, ולא שיהיו נחשבים כשולי המחנה. וכפי שאמר יוזם הפשרה נתן שרנסקי.
והשאלה האם דברים אלו, החרמת עולי להר הבית, והתגברות הריפורמים בדרום כותל המערבי, במקום שעולים להר הבית, ושם נמצא מודעת הרבנות הראשית שאסור לעלות על הר הבית, קשורים זה לזה, או לא קשורים זה לזה.
[ב]
לחימה נגד הריפורמים ע”י החתם סופר, והיתר הקרבת קרבנות על ידו
הנה החתם סופר אמר סיסמה ללחום נגד הריפורמים והמשכילים אשר התחילו לעשות שינויים קטנים ביהדות, והוא ראה בזה סכנה שמטרתם להרוס לאט לאט את כל היהדות, ואמר אימרא ידועה “חדש אסור מן התורה בכל מקום” וזה הסיסמה שעל ידו לחם נגד משה מנדלסון, אבי המשכילים. והתוצאה ידועה שהלכו מדחי אל דחי ואילו היהדות הנאמנה ניצלו מזה בעיקבות המלחמה נגדם.
המאמר הזה של “חדש אסור מן התורה בכל מקום” (מסכת ערלה פרק ג משנה ט), ביסודו הוא שאסור לאכול מן התבואה החדשה לפני סוף ט”ז בניסן ובחו”ל לפני סוף י”ז בניסן, והחתם סופר עשה מזה אימרא שלא לשנות ולעשות דברים חדשים, על אף שמצד עצמם הם לא כ”כ חמורים, אלא משום שזה יביא לידי דברים חמורים.
אולם כל זה כשראה שזה בא מכח אנשים שרוצים לפרוק מעליהם עול מלכות שמים, אולם אם יש מצווה בתורה שהרבה זמן לא היה אפשר לקיים ונתחדש אפשרות קיומו כעת, בוודאי לא הלך לבטל מצוה זו בגלל אימרא זו.
וראיה לזה, שהרי בתשובה שלו (שו”ת חת”ס יו”ד סי’ רלו) כשנשאל מחותנו הגאון רבי עקיבא איגר על הקרבת קרבנות בזמן-הזה כשהשלטון יתן לנו רשות לזה, אם צריך לחוש לבעיה של יוחסי כהונה. והשיב שם באריכות שאין צריך לחוש לזה. והכוונה “בזמן הזה” היינו בלי ביאת משיח ובלי אליהו הנביא.
[עי’ בנושא זה גם בחזון איש (אה”ע סי’ ב ס”ק ז ד”ה והנה) שדן על הקרבת קרבן פסח בזמה”ז על יוחסי כהונה; וכן טען על חסרון תכלת באבנט, שבזמנו היה באמת בעייה; אולם לא חשש בגלל חסרון ידיעת מקום המזבח. ומכל זה מבואר שלא חשש כלל על “איסור חדש”, וגם לא טען שצריך משיח או אליהו הנביא].
וכאן השאלה נשאלת, אילו החת”ס היה באימרא שלו “חדש אסור מן התורה” כולל שאסור לנו לחדש שום מצוה שלא היה נהוג, ומחויבים לחכות על ביאת משיח צדקינו, איך עלה בדעתו לכתוב תשובה שמותר להקריב קרבן פסח בזמננו, הרי אמור להיות אסור מדין “חדש אסור מן התורה בכל מקום”, שהרי בזמנו כבר כאלף ושבע מאות שנים לא זכינו להקריב קרבנות.
אלא ודאי שזה היה פשוט שלא התכוון לאסור דברים חדשים שהם מצוות מן התורה, אלא רק ללחום נגד מהרסי הדת שכוונתם ע”י דברים חדשים להתחיל תהליך של הרס כל התורה כולה.
[ג]
ראיה מהנהגת הגאון רבי עקיבא יוסף שליזנגר
ואחד מן ההוכחות הגדולות של גישה זו של החת”ס, שלא התכוון ללחום נגד מצוות התורה אלא נגד מי שנתכון להרוס את הדת, הוא הגאון רבי עקיבא יוסף שליזנגר זצ”ל, שהוא בעל מחבר ספר לב העברי על ביאור צוואת החת”ס ובתוכו מלחמת חרמה נגד כל המחדשים והריפורמים, והוא בעצמו עלה לא”י בשנת תר”ל וחידש כאן את החקלאות היהודית והיה מראשי מקימי פתח תקוה שהיא אם המושבות, ועוד חידש הרבה ענינים ולא פחד כלל וכלל מן האימרא של חדש אסור מן התורה בענינים אלו, אף שהוא היה מאלו שהיה מראשי הלוחמים נגד הריפורמים ע”י אימרא זו של החת”ס, והא קבע דירתו בכותל המערבי ממש כדי לקדם עניני הקרבת קרבנות, אולם היה נרדף מכמה רבנים בדורו [עי’ עוד במאמר שכתבנו על רבי עקיבא יוסף שלזינגר].
הנה נעשה כבר כמה דורות הנהגה של “חדש אסור מן התורה” או שאר סיסמאות ונוסחאות שהולכים על הכיוון הזה, גם כלפי מצוות, וזה זיוף דברי החת”ס בצורה מוחלטת, שלא על זה התכוון החת”ס ח”ו כמו שאמרנו. וכן יש שניצלו גישה זו שלא לעלות לא”י עד שיבוא משיח צדקינו, והרבה ביזו והשמיצו מי שרוצה לעלות לא”י, וזה נגד דברי החת”ס שדרבן לעלות לא”י.
[ד]
גישה של התנגדות לחדש הוא סיבת ההתנגדות לתכלת
בעהי”ת זכינו בדורנו לקיים מצוות ציצית בשלימות, ע”י מציאות החלזון ארגמון קהה קוצים, [מורקס טרונקולוס, חלזון הפורפורא, ולא הדיונון של רדזין] וכבר נכתבו כמה ספרים על זה, ספר ‘התכלת‘ של הרב מנחם בורשטיין (שנת תשמ”ח) שהוא הצעת הדברים בכל הנושאים בלי הכרעות. ‘כליל תכלת‘ מהרב אליהו טבגר (שנת תשנ”ג) שהוא הכרעה סופית בזיהוי חלזון התכלת, והרבה דיני ציצית, ומספר החוטים והקשרים. ‘לולאות תכלת‘ מהרב שלמה יעקב טייטלבוים (שנת תש”ס)על זיהוי התכלת. בשנת תשנ”ד התחיל הפצת התכלת. וע”ע במאמרים שלנו “בכנף איש יהודי“, “הכר נא למי החותמת והפתילים“, ועוד הרבה מאמרים מהרבה מחברים על זה.
מי שחידש והכריע ופעל למען התכלת ארגמון קהה קוצים, והקים בפועל את מפעל אגודת פתיל תכלת, הוא הרב אליהו טבגר שליט”א שגר בקרית ספר, והוא ראש הישיבה בישיבת תורת חיים במוסקבא, אולם היו גם ת”ח אחרים שפעלו למען זה, וכמו הרב מנחם בורשטיין בספרו התכלת, וע”ע במאמר בכנף איש יהודי, אולם לא הגיע לידי מעשה והכרעה עד שהגיע הרב אליהו טבגר והכריע כל הספיקות והקים את המפעל.
הרב אליהו טבגר הוא תלמיד של הרב שמואל אויערבך שליט”א, וכשהכריע בראיות חזקות על אמיתות התכלת, ביקש הרב אליהו טבגר מרבו הרב שמואל אויערבך, שיתן לו המלצה שהוא ירא שמים, כדי שיוכל להציע את הראיות שלו על אמיתות החלזון לגדולי ישראל.
אמר לו רבי שמואל אויערבך, אין לך מה ללכת לגדולי ישראל, אף אחד לא ירצה כלל לדבר אתך על זה, כולם לא מוכנים כלל לדבר על דברים חדשים, שלא היה נהוג מקדמת דנא, אתה צריך לעבוד מלמטה. [היינו מתלמידי חכמים פשוטים ולא מאלה שעומדים בראש העדה, כי שם הדבר נמנע וסגור ואין מה לצפות מהם על בירור הענין].
וא”כ יש לנו כעת עדות מאחד מגדולי ישראל, שהוא בן של אחד מגדולי ישראל הגרש”ז אויערבך זצ”ל, שמכיר היטב את גדולי ישראל, והוא מעיד שהתכלת לא יתברר מכח גדולי ישראל, והכל משום הנהגה של “חדש אסור מן התורה” שלא במקומו.
[ה]
מדברי החזו”א שבמקום שיש הכרח מחדשים גם דברים שלא היו
בנושא לחדש מין בהמה לאכול שלא ע”פ המסורת, כתב החזון איש (יו”ד יא, ד): “ואין לפרוץ גדר במנהגן של ישראל, ואין לנו שום הכרח לזה ודי לנו בבקר וצאן שבמסורת”.
ומבואר מזה, שאילו היה זה דבר שמצוה לעשות, או שאין לנו מספיק בקר וצאן, היו מחדשים גם בהמה שאין לנו עליו מסורת, ולא אומרים חדש אסור מן התורה בכל מקום. אלא היינו בודקים אם בהמה זו מעלה גרה ומפריסה פרסה ומתירין אותה. ורק מכיוון שאין חיוב לאכול מבהמה זו, וכן אין צורך כי יש מספיק בקר וצאן, ממילא מניחים הדבר שלא לשנות המנהג ומסתפקים בבהמות שיש לנו במסורת.
וכן מבואר מדבריו בענין הקרבת קרבן פסח בזמן זה לפני ביאת משיח ואליהו, שדן אם צריך לחוש לבעיה של יוחסי כהונה, וכן גם על הבעיה של חסרון תכלת, ולא דן כלל על בעיה שזה דבר “חדש” שלא נהגו.
וא”כ כאן שיש מצוה להתפלל על הר הבית, שזה עיקר מקום התפילה שהתפללו אבותינו עי’ רש”י ריש פרשת ויצא, וכן בהרבה מקומות בתפילת שלמה המלך. ואף אם לא נותנים להתפלל, ניתן להתפלל בלב כמבואר בשו”ע (סי’ סב סעי’ ד) בחולה שאינו יכול להתפלל בפה. וכן העלייה היא הכנה להקרבת קרבנות ובנין בית המקדש. וכן כיבוש המקום שלא ימסרו לגוים ועוד הרבה ענינים, ולכן לא שייך לומר שזה בבחינת “די לנו בבקר וצאן שבמסורת”.
ובאמת כאן טעון עיקר הנקודה, אם יש לנו ענין לעלות על הר הבית, שמי שאין לו שום ענין, אז למה לשנות מה שהיה עד עכשיו, אבל מי שמבין שיש לנו ענין ולא רק ענין אלא חיוב השתדלות מכל מיני כיוונים, אז לא מסתכלים על איסור “חדש”, ואז צריך להכנס לבירור הענינים להכריע מה התורה אומרת כעת, מה מותר ומה אסור, ולא לפסול מכח שזה לא נשמע ולא יכלו לעשות בדורות שעברו [למעשה לפני כאלף שנים כן עלו להר הבית].