כפירה בהנחות היסוד של הכלכלה האקדמית
אתמול התייעץ איתי חבר האם עדיף ללמוד תואר שני בכלכלה או מנהל עסקים. מאחר והוא עוסק במחקר כלכלי, המליצו לו ללמוד תואר בכלכלה למרות שהוא ארוך וקשה יותר. אבל אני רוצה להדגיש את הבעיה השניה בתחום הכלכלה, שגם מרצים אחרים מהתחום הסכימו עליה- התיאוריות הנלמדות בלימודי כלכלה באקדמיה פשוט לא רלוונטיות ולעיתים שגויות. מניח שרוב הקוראים לא יבינו חלק גדול מהביקורת, אבל מוזמנים לשאול בתגובות.
חלק מהדברים הבאים מוסכמים על כלכלנים רבים, רובם דעתי האישית:
1. מדידת ה”תוצר”- לפי החישוב המקובל הגדלת ההוצאה הממשלתית מגדילה את התוצר. כך למשל מלחמה תביא להגדלת התוצר.
גם עליית מחירים (אינפלציה) מגדילה את התוצר למרות שהיא ודאי אינה מעידה על פיתוח כלכלי. כך למשל המחקרים מראים שעליה במעמ טובה לצמיחה (ביחס לעליה במס חברות). זו טעות במדידה.
מקור הטעות: חוסר הבנת המכלול, אינטרס של בעלי החברות במימון מחקרים בכיוון זה, לטובת הורדת מס החברות. אינטרס של גופי שלטון להגדיל תקציבים.
2. היחס לילודה ומדידת “צמיחה לנפש”- במדינות בעלות ריבוי טבעי נמוך ושלילי, העושר מתחלק בין פחות ופחות אנשים ולכן הגידול ב”עושר לנפש” הוא פיקציה.
בנוסף לכך יש כאן הטיה בוטה: משווים הכנסה של צעיר עם הכנסה של מבוגר. למשל- כאשר הגיל החציוני בגרמניה הוא 46 ובישראל 28 וההכנסה לנפש בגרמניה קצת יותר גבוהה, המשמעות היא שהמצב בישראל הרבה יותר טוב.
המקור לטעות: הטיית הבייתיות (home bias). רוב העוסקים בתחום אינם משתייכים למגזרים בעלי ילודה גבוהה. וגם קצת קיבעון מחשבתי.
3. השכלה אקדמית מביאה לעליה ביכולות העובד- רמת הכנסה גבוהה נמצאת בתחום ההיי טק שעל מנת להגיע אליו מספיקה הכשרה מקצועית. גם עובדים טכניים מסוגלים להגיע להכנסות מכובדות מאוד. בעלי תואר אקדמי במדעי החברה והרוח מרוויחים כמו חסרי תואר. הסיבה העיקרית למתאם בין ההשכלה לשכר בתחום זה היא שבשירות הציבורי קיים תגמול כספי על סיום תואר. כלומר מדובר בסבסוד של המדינה ולא בשיפור יכולות שמביא לעליה בהכנסה. גם לידת ילד מביאה להגדלה בהכנסה בגלל סבסוד המדינה (קצבת ילדים), זה לא טיעון לעידוד השכלה אקדמית.
4. המיסים נגבים בעיקר מהעשירים והקצבאות מחולקות בעיקר לחלשים- הכנסות העשירים הן בעיקר מדיבידנדים ומהשכרת דירות- שתיהן פטורות לגמרי מביטוח לאומי ומעמ, וחייבות במס הכנסה בשיעור של פחות מחצי ממס על הכנסה מעבודה ומעסק. כלומר עשירים משלמים *בשיעור* הרבה יותר נמוך מעניים. כל זה, לפני תכנוני מס נוספים שעשירים נוקטים בהם יותר מאשר עניים.
עיקר הקצבאות שמחלק הביטוח הלאומי הן זיקנה ושארים ולאחר מכן קצבאות ילדים. קצבאות אלו אינן תלויות הכנסה, ובמקרה של קצבאות זיקנה, ע”פ הנחות היסוד הכלכלית, הזקנים הם בעלי ההון. כלומר הם אינם עניים. כל זה, לפני הליכי “מיצוי זכויות” שעשירים משתמשים בהם יותר מעניים.
מקור הטעות בחוסר הכרת הפרטים ע”י ה”עוסקים בדיונים ברומו של עולם”. ובהטעיה מצד רשות המיסים.
5. החרדים הם נטל על הכלכלה- הנטל העיקרי על הכלכלה הוא המגזר הציבורי, והציבור החרדי מודר ממנו, כי אינו רוכש השכלה אקדמית בסבסוד המדינה (כאמור בסעיף 3, הסבסוד העיקרי הוא תוספות השכר המשולמות על תארים אקדמיים). החרדים ש”אינם עובדים” לשיטתם של עובדי המדינה במוסדות האקדמיים המהווים נטל על הכלכלה, הם למעשה ענף היצוא הותיק ביותר בישראל. תורמים ברחבי העולם משלמים מרצונם ללומדי תורה בישראל, בעוד הם נאלצים לממן בכספי המיסים שלהם הנגבים בכפיה, את המוסדות האקדמיים. לשם השוואה, משכורתו החודשים של מרצה במדעי הרוח, גבוהה פי 20 מתמיכת המדינה באברך כולל. מקור הטעות נובע במידה רבה מהיעדר חרדים בתחום.
6. הנחת המשאבים המוגבלים (“המחסור”)- המשך של תיאוריית מלתוס שטען לפני כ200 שנים שהרחובות יוצפו בצואת סוסים, (כאשר סוסים היו כלי התחבורה העיקרי) ושל התיאוריות ששטחי החקלאות בעולם לא יספיקו לגידול מזון (טרם התפתחות הטכנולוגיות החקלאיות). החיים הם לא “משחק סכום 0”.
מקור הטעות הוא בעיקר הנטיה המערבית לדיכאון ומלנכוליה.
7. “תורת הצרכן” ההנחה לפיה ניתן לחזות ביקושים לפי המחיר, מתאימה לכלכלה מתוכננת שחלפה מהעולם, או למוצרים זהים כמו סחורות (קומודטיס). גם המחיר כבר אינו הפרמטר העיקרי במערכת השיקולים של הצרכן. אופנה, מותג, חווית משתמש וכו’.
“תורת היצרן”- ההנחה לפיה עלויות היצור לעומת מחיר השוק הופכת פחות רלוונטית.שיקולי הייצור הטכניים הופכים משניים ומחלקות הייצור במפעלים הולכות וקטנות בגודלן ובחשיבותן. מערכת השיקולים מורכבת ממנעד רחב של אספקטים: אופנה, רגולציה, אסטרטגיה עסקית. למשל: חברת סטארט אפ, אינה בוחנת את עלות המוצר לעומת המחיר בשוק אלא בונה חזון.
מקור הטעות הוא בעיקר התיישנות.
לסיום:
מדגיש שוב שרוב הטענות אינן מקובלות על רוב העוסקים בתחום.
רק תחסכו את הטענה “לא הבנת את המודל”, או “אם תכניס את הנתונים בצורה נכונה, זה מסתדר במודל”. השאלה היא על הרלוונטיות והנכונות של ההנחות. לימדתי ולימדתי את המודלים האלה, אבל לסטודנטים שלימדתי נתתי גילוי נאות על הבעייתיות שלהם.
מוזמנים להעיר ולהאיר ובעיקר לחלוק עליי.
מאתר מסתברא – כלכלה עברית, כאן.