כבר הערנו על השיטה לעשות מחיובים פשוטים “עצה” ללא ראיה כדי לעוקרם מן הארץ, והבאנו דוגמא אחת מספר ערוה”ש בהלכות ביקור חולים.
אינני אדון בסוגיא זו בעוה”ר, אך כעת מצאתי שוב בערוך השלחן (אה”ע כ”ב י”ג):
גם צוו חז”ל בדרך עצה שלא ימנה אדם אפוטרופוס על ביתו שלא תבא אשתו לדבר עבירה ואלמלי לא מינה פוטיפר את יוסף הצדיק…
ובעניי, איך מצא כן בגמרא, שסתמו הדבר לאיסור, ברכות ס”ג א’:
תניא רבי אומר אל ימנה אדם אפטרופוס בתוך ביתו שאלמלי לא מינה פוטיפר את יוסף אפטרופוס בתוך ביתו לא בא לאותו דבר
ואולי החליף (“גרס”) “לעולם”, דאיתא שם נמי: תניא רבי אומר לעולם אל ירבה אדם רעים בתוך ביתו שנאמר איש רעים להתרועע, וג”ז אינו כלום, כמו מלוה מלכה, שבת קי”ט ב’: לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת, וכ”ז מקופיא, אכמ”ל.