הנה הפתרון לדעות סותרות וקוטביות באשר לקורונה

אבל לא צריכה להיות “חברה” דביקה (ר”ל “מרחב ציבורי”) בכלל, הגורר את “טרגדיית נחלת הכלל”! כדאמרי אינשי, “גדרות טובות יוצרות שכנים טובים”. אכן, לאבותינו לא היו בתי חולים סוציאליסטיים, ויש לזה סיבה טובה.

התשובה לדעות סותרות וקוטביות באשר לקורונה היא להפריט את כל אותם “גופים ציבוריים” משותפים, כולל גם הכבישים ושדות התעופה, ולכל בעליהם הפרטיים של הנכסים המבוזרים תהיה הזכות לדרוש או לא לדרוש מסיכה\חיסון\וכו’ מהלקוחות שלהם (וכנראה להציב תעריפים שונים לפי סיכון משוער), בין היתר ע”פ דרישות חברות הביטוח הפרטיות של אותם חברות פרטיות. הלא יש לבעלים השונים אינטרס מובהק שלא יקראו להם שור המזיק, שלא יאבדו עי”ז לקוחות (אא”כ יש להם חסינות מרושעת מהממשלה, כרגיל היום). החברות והלקוחות יתקשרו ביניהם ועם חברות אחרות בצורה אורגנית ע”פ עמידה מינימאלית בתקני מעבדה מקצועיים ופרטיים שונים, כמו שאדם הולך ממקום למקום וצורך מוצרים שונים ע”פ אותה הכשר בלי חשש, וחברה קונה חומר גלם לייצור מחברה יצרנית ע”פ תקני ISO\HAACP עולמיים.

בכל זה אין הצדקה של צורך להתערבות הממשלה, ואדרבא, היא רק מעלה כאוס ומחירים בדמים, תרתי משמע (ואין שום מקום להתערבות, כי אין לשום מונופול מדינה גם זכות קיום – מלבד שהאידיאל התורני כמו בזמן השופטים).

מבחן השוק יגלה עלות מול תועלת מידתית, ומי שמחמיר מדי או מיקל מדי, בכל תחום, ולא רק בקורונה, רגולציית השוק עצמה תגרום שיספוג הפסדים או אף ייעלם באיבוד לקוחותיו (אא”כ יש גילדות על ידי סובסידיות ורגולציות הפוגעות וחונקות מתחרים קטנים ויעילים יותר, והכל “בזכות” המדינות השונות).

הציבור החרדי בכללו, למרות שלא לומד ולא מכיר את אסכולת הכלכלה האוסטרית, נוטה מעט יותר לשוק חופשי ומתנגד להון-שלטון ע”פ “חוש הריח”.

היה צריך לתת למנדט הבריטי לחלוף, ולא להמירו בכנסת חילונית אלא להישאר באוטונומיה יהודית בריאה בא”י. בע”ה עוד נגיע לזה…