משו”ת הרב מאיר אליהו שליט”א, שאלה מס’ 1735:
לכבוד הרב!
הגר”א (משלי טז,ו) כותב שהעוסק בתורה אינו צריך שום תעניות, כיצד ייתכן שיחלוק על רבינו האר”י שכתב במפורש שאף תלמיד חכם בכלל התעניות, האם אפשר לתרץ לפי מ”ש בשו”ת יבי”א ח”ב סימן כה שהגר”א ס”ל שלא כל דברי האר”י הם מאליהו הנביא ולכן חלק עליו? ומה הדין בעניין תעניות בזמן הזה? מה מורים לאחד שלומד כבר כמה שנים ומטהר ומתקדש, האם יכול לסמוך על האומרים שלא צריך כלל תעניות, או שבנושא חשוב זה שתלוי בו תיקון נפשו יש להחמיר עכ”פ יום אחד?
תודה
תשובה
הרבה אחרונים השתבשו בזה ושיבשו אחרים אחריהם, כי אין לנו לסמוך בכל ענייני תיקון הנפש ותחלואיה אך ורק לדברי רבינו האר”י שהוא המורה בכל העניינים האלה, והוא כתב מפורש בשער רוח הקודש סוף דרוש ג, שמי שחטא מוכרח שיתענה. וכל שאמרו בגמ’ (תענית יא ע”מ ב) שאסור לת”ח להתענות זה רק לת”ח שלא חטא, אבל אם חטא חייב להתענות. ומרן בשו”ע סימן תקעא פסק שהיושב בתענית אם יכול לסבול אותה נקרא קדוש, ועל זה כתב שם המשנה ברורה שעוסק השו”ע בתענית כללית אבל תענית על עוונות חייב להתענות גם ת”ח, והגם שהרב זרע אמת חלק א סימן פט השיג על זה, ההלכה כמו רבנו האר”י והמשנה ברורה ורוב האחרונים שהסכימו לזה. וחילוק זה הבאתי גם בשו”ת שלי חלק א אבן העזר סוף סימן לג