היכן שיש נוסעים (ביקוש) – תמיד יהיו מסיעים שיתפרנסו מהסעות. כל מונית או חברת אוטובוסים שתבחר לעצמה קווים ותעריפים. אין צורך בבחישת פוליטיקאים.
בפוסט הקודם כתבתי על הרגולציה בענף המוניות שמפעילה מדינת ישראל ושר תחבורתה, כץ. זוכרים? לא יותר משתי נסיעות שיתופיות ביום, וחלילה – ללא רווח (רק כיסוי הוצאות).
לא רק את המוניות “מארגן” לנו כץ, אלא גם את מוניות השרות, בהן עשה “רפורמה“. 1700 קווי מוניות שרות אמורים להתווסף ל- 800 שקיימים כבר היום. הוא ממציא קווים ומסלולים חדשים, מפרסם מכרזים, מוסר קווים לזכיינים מאושרים, קובע מחירים ואמצעי תשלום (כרטיס רב-קו, אבל רק בימי חול).
עיסוק לגמרי מיותר ומגביל. היכן שיש רק זכיין אחד שרשאי להפעיל מוניות שרות יש גם “מחיר אחיד ומאושר” ששר התחבורה קובע – בהכרח, מחיר גבוה ממחיר השוק. המדינה לא צריכה לעסוק כלל בהסדרת התחבורה הציבורית. כל מונית (שרות או לא) תיסע באיזה קווים שהיא בוחרת, בלי הגבלה ובלי קביעת מסלולים ותעריפים על ידי המדינה.
היכן שיש נוסעים (כלומר יש ביקוש) תמיד יהיו מסיעים (שינסו להתפרנס מהנוסעים) ותהיה תחרות שתבטיח את המחיר הנמוך האפשרי. בשוק חופשי הכול מסתדר מאליו, אין צורך בהתערבות הממשלה. אין צורך בקביעת קווים, פרסום מכרזים, קביעת זכיינים וקביעת תעריפים. רגולציה ממשלתית עולה לנוסע כסף. היא מגדילה את הוצאות ספקי השרות, ומעלה את מחיר השרות לטובת הזכיינים הבלעדיים (חברות המוניות) שנהנות ממונופול בקווי הזיכיון בחסות הממשלה.
פוליטיקאים, כמובן, אוהבים ל”הסדיר” דברים. למה? ראשית, כדי להצדיק את קיומם ולהגדיל אפשרויות הפרנסה שלהם (של הפוליטיקאים). כל תחום עיסוק כזה מגדיל את מספר המועסקים ישירות בפוליטיקה (תפקידי שרים) ובעקיפין- כל ה”עוזרים” ושאר פקידי המדינה. שנית, ככול שהשר חולש על “הסדרה” גדולה יותר – גדל מספר הכפופים לו, מתרחבת סמכותו וגדל כוחו וכך גם מעמדו הפוליטי. ככול שיותר אנשים וענפים תלויים בשר לפרנסתם, גדל מספר טובות ההנאה שהוא מחלק, ובכך גדלה התמיכה בו בקרב המצביעים – אלה שנהנים מההטבות על חשבון הציבור. כנהוג במקומותינו (ובכל העולם) יש גם מעטפות כסף שמחליפות ידיים. הרי בשביל זה הפוליטיקאי קיים. לכן הוא מתרוצץ כמו עכבר מורעל מחתונה לבר מצווה, בשביל זה הוא מגיע לאספות, לוחץ אלפי ידיים, נואם ומתאמץ. וכי כדי לשרת את הציבור הוא מתאמץ? אל תצחיקו אותי. הוא משרת את עצמו. לכן כל הפוליטיקאים מחפשים תמיד ל”הסדיר” (להטיל רגולציה) כמה שיותר – יותר “הסדרה” משמעותה יותר כוח, יותר מעטפות וכיבודים.
יעקב