חברת החשמל בדרך לפשרה עם חברות הגז המצריות, תקבל 500 מיליון דולר
שלוש וחצי שנים לאחר פסק הבוררות הבינלאומי, יחתם כבר בשבועות הקרובים הסכם פשרה מול חברות הגז EGAS ו-EGPC. מדובר בפיצוי בגין אי אספקת גז מתחילת העשור, בעקבות שורת פיצוצים שהתרחשו בצנרת ההולכה המצרית בשנת 2011
שלוש וחצי שנים לאחר פסק הבוררות הבינלאומי, חברת החשמל עשויה לחתום בשבועות הקרובים על הסכם פשרה מול חברות הגז המצריות (EGAS ו-EGPC) בהיקף של 500 מיליון דולר, כך נודע ל”כלכליסט”. מדובר בפיצוי בגין אי אספקת גז עוד מתחילת העשור, בעקבות שורת פיצוצים שאירעו בצנרת ההולכה המצרית החל מהרבעון הראשון של שנת 2011.
על פי ההערכות במשק האנרגיה, אחת מהאפשרויות העומדות על הפרק היא שהתשלום יועבר בשלבים, כאשר חלק ממנו – וברמה שעדיין לא נקבעה, נמצאת במגעים ועשויה לנוע בין 20% ל-40% מהסכום – יועבר מיידית, והשאר בפריסת תשלומים של מספר שנים עד לסגירת החוב.
הפשרה הנרקמת, שעדיין דורשת חתימה רשמית של שני הצדדים, תסכם למעשה סאגה של שש שנים במסגרתה חברת החשמל תבעה את חברות הגז המצריות בגין אי אספקת גז. סכום התביעה המקורי, שהוגש עוד ב-2013, עמד על 4.7 מיליארד דולר, והדיון בנושא התגלגל ללשכת המסחר הבינלאומית (ICC), שפסקה בסוף 2015 בדלתיים סגורות על פיצוי של 1.76 מיליארד דולר.
לפני כשלוש שנים דנו הצדדים על מתן פיצוי מופחת בהיקף של מחצית מהסכום, אולם הנושא לא נסגר עד שהיחסים בין שתי המדינות התחממו. בין היתר דובר גם על אפשרות של רכישת גז ישראלי על ידי התעשייה המצרית, למרות שאין למהלך מסוג זה שום קשר לחוב. למעשה, גם לאחר סגירת מזכרי הבנות למכירת גז למשק המצרי, ניסו המצרים לערער על גובה התשלום וביקשו למחוק אותו, אבל לפני כשנתיים הערעור שלהם נדחה.
הצדדים נכנסו אז למשא ומתן, מה שהוביל, כאמור, למציאת פשרה. יצוין שלפני יותר משנה פורסמו דיווחים בתקשורת הבינלאומית שהעסק כבר סגור, אולם בחברת החשמל הכחישו כל דיווח על הנושא, שככל הנראה קשר את הדברים עם פיצוי עליו סיכמה ממשלת מצרים מול בעלי EMG, מבעלי צנרת ההולכה הישנה שהושבתה. ככל הידוע, המגעים למציאת פשרה הואצו בסוף 2018, והושלמו רק במהלך 2019.
לא הפעם הראשונה שמוותרים על החוב
על פניו, הפשרה המסתמנת מהווה “תספורת” של קרוב ל-70% מהסכום, שעמד במקור ו”על הנייר” על 1.76 מיליארד דולר. מנגד, חברת החשמל כבר חתמה בשנים האחרונות על שורת ויתורי חוב מתוך הבנה שעדיפה ציפור אחת ביד משניים על העץ. כך למשל, הפשרה המפורסמת יותר, שמזכירה במעט את ההסדר המצרי הנוכחי, היא זו שנחתמה בספטמבר 2016 מול הרשות הפלסטינית – אז עשתה חברת החשמל “תספורת” של 300 מיליון שקל (מתוך חוב של כ-1.7 מיליארד שקל), בעקבות חוב שנולד לאחר שהפלסטינים סירבו במשך תקופה ארוכה לשלם עבור צריכת החשמל שלהם, כולל זו ששימשה אותם במהלך מבצע צוק איתן.
למעשה, רק במאי האחרון, ולא לפני התערבות ואיומים מצד משרד האוצר, הפלסטינים הסכימו לשלם את יתרת החוב – רק לאחר קיזוז של כמה מאות מיליוני שקלים, ופריסת תשלומים של יתרת החוב לאורך ארבע שנים. ההסכם מול הרש”פ עבר באופן מפתיע בדממה תקשורתית יחסית, וללא כל מחאה מופגנת מצד ארגונים חברתיים כלשהם.
פשרה נוספת שנחתמה לאחרונה הושגה בפרשת קרטל ה-GIS; בפרשה זו, שלוש חברות בינלאומיות (סימנס, אלסטום ו-ABB) מכרו ציוד קצה לחברת החשמל תוך תיאום מחירים ביניהן. חברת החשמל תבעה את השלוש בסכום של 3.7 מיליארד שקל, אולם לאחר מו”מ עם הצדדים הושגה בסוף 2018 הפשרה לפיה חברת החשמל תקבל 465 מיליון שקל – כלומר, רק כ-12.5% מהחוב.
ומה חברת החשמל תעשה עם הכסף שיתגלגל לקופתה? ראשית יש לחכות ולראות כמה מהכסף יועבר במזומן וכמה בתשלומים, כאשר הגוף שקובע את תעריפי החשמל – דהיינו, רשות החשמל – יכולה בתיאוריה להשתמש בכסף על מנת להוריד את התעריף; התרחיש האופטימי: סכום הפיצוי המסתמן כולו – אם, כאמור, כל הכסף יועבר בבת אחת – יכול לשמש להפחתה של 7%-8% בתעריף. אפשרות אחרת היא שימוש בכסף לשם מניעה של עליות תעריף עתידיות, ושמירה על חלקו למטרות השקעה בחברה – כאלו שיידרשו מימון חיצוני או העלאות תעריף עתידיות.