“מאמרו של רון ווקס מתאר את הגישה של רבי קלמן קלונימוס שפירא ( הידוע כרבי מפיאסצ’נה) לחידוש הנבואה. מאז ומעולם ביקשה החסידות להעלות את האדם מישראל לקשר ישיר עם השם יתברך, אך הרבי מפיאסצ’נא הלך בעניין זה צעד אחד מעבר. בכמה מחיבוריו ( ובפרט בספרו “מבוא השערים” המוקדש ברובו לנושא של הנבואה ) מפתח האדמו”ר טכניקות רוחניות שונות שאמורות להכשיר את נפשו של האדם לקבלת הרוח הנבואית. ולא מדובר בספרים המיועדים ליחידי הסגולה, אלא בחיבורים שנועדו לסייע לכל אחד מישראל לפתח את “פוטנציאל רוח הקודש” שלו.
די לציין אפילו את העובדה שהספר “מבוא השערים” הנו בעצם המשך של שני הספרים שקדמו לו- “חובת התלמידים” המיועד לילדי הישיבות הקטנות ו”הכשרת האברכים” המיועד לבחורי הישיבה- על מנת להבין שהאדמו”ר מפיסצ’נה ראה בחידוש הנבואה יעד שראוי לכל אדם מישראל לחתור אליו לפי מדרגתו ויתרה מזאת- כל החינוך היהודי ראוי לו שיהיה מכוון למטרה זו. המחבר אף רואה את תפיסתו כהמשך לדרך ההתפתחות של הקבלה והחסידות שלא נועדו אלא להפיץ את דבר השם בעולם ולגרום בכך להתחדשות רוח הקודש. בין הצעותיו טכניקות שונות שכיום היינו מכנים אותן מדיטציה ודמיון מודרך ואף ניסיון ליצור חבורה של אנשים שמתמסרים ביחד לעבודה על השגות רוחניות שאמורות להוביל לקבלת רוח נבואה ( כפי שהדבר בא לידי ביטוי בקונטרס “בני מחשבה טובה”).
יש משהו מן הסמליות בכך שהאמירה החסידית הנועזת הזו הגיעה אלינו כבר על סף גיא ההריגה של השואה ( בה נספה האדמו”ר) והיא מהווה מעין ניסיון אחרון של יהדות מזרח אירופה להנחיל את המורשת הרוחנית שלה להתחדשות עבודת הקודש בישראל.”
הציטוט מאתר כלל ופרט
Hyehudi.org
Reviving a Dead Religion Once Known as ‘Judaism’
