הנה מכתב תלמידו, הרב יוסי שפרונג, בשמו של הרב אשר וייס:
על הראשונים אנו בושים, אבל הרב וייס רואה בהחלפת שבויים יתר על כדי דמיהן סיבה לרפא ולהחיות רוצחים כדי שיהוי “שווים יותר”…! אדרבא, למה שהשובים יחזירו שבויים אם אין להם מה להפסיד?
הרב וייס מדבר על “צורך חיוני” בתמיכת האומות. וכי הוא לא למד שום לקח על בטחון מדברי הנביאים נגד היסמכות על אשור ועל מצרים?!
האם עד כ”כ נאמנותו גדולה לרשעיות הרשויות?
(ואיך המשמרת הרפואית של הצבאית פותרת את הבעיה בעצמה?)
אולי מישהו מוכן לספר לו את סיפור “ישראל הטמבל”?