הג”ר גרשון מלצר שליט”א
מגי”ש מפורסם בישיבת מיר ירושלים
בס”ד
הנה ידידי הרה”ג מאיר הלמן שליט”א יגע מאוד בליבון הסוגיא דתכלת. וכל הרואה את דבריו ומתבונן בהם יכיר לו טובה, איך שפתח את הסוגיא בבהירות נפלאה מתוך היקף הסוגיא מש”ס ראשונים ואחרונים, וגם בירר את המציאות בכל דבר בנוגע לזה. וכל העוסק בסוגיא זו יהיה לו תועלת גדולה מספרו, בלי ספק. ומי שיעיין היטיב בדברי קונטרס זה, בראיותיו ותשובותיו, יראה שהכל מבוסס היטיב, ותירץ את כל טענות המפקפקים בזה. אלא שראינו גדולי תורה מדורות שלפנינו שהראו דרך של “חדש אסור מהתורה”. וק”ו בתכלת שהיה ידוע בישראל במשך דורות רבים שהתכלת נגנז לעתיד לבא, וכפשטות הספרי בוזאת הברכה.
ופוק חזי במצות מכונה, שכשרשכבה”ג רבי יוסף שאול נאטהזאהן אב”ד לבוב זצ”ל ובית דינו התירו את המצות מכונה, גדולי עולם נלחמו נגד זה, ה”ה רבותיהם של ישראל הג”מ שלמה קלוגר, והג”מ מרדכי זאב אוטינגא, והדברי חיים, זכר צדיקים לברכה. ופירסמו קונטרס “מסירת מודעה” לאסרם. והג”מ מרדכי זאב אוטינגא זצ”ל פירסם שם שיש בו גם פסול דכח כחו. ומאידך המתירים פירסמו קונטרס “ביטול מודעה” שבו תמהו על האוסרים, ושהרי בחולין דף
טז. ובשו”ע יור”ד סימן ז’, מבואר שאין בזה כח כחו – דנחשב ככחו. ועוד תמהו עליו שלא מצאנו דין דבעינן כח גברא במצה, אלא רק כתוב שצריך במצה לשמה, ושהלא כח גברא ולישמה הם דינים שונים זמ”ז. ועוד תמהו על האוסרים שאפילו לא באו לראות את המכונה למצות, אלא סמכו על דברי הסוחר
בזה וכו’ וכו’. והמו”ץ דלבוב ה”ה הג”מ זאב וולף זצ”ל לאחר שתמה שם בטעם האוסרים כתב וז”ל ולדעתי כי מאסו בדבר חדש אשר לא שערום אבותינו וכו’ עכ”ל.
[וע”ש שגם המתירים חששו מאוד מדברים חדשים ורק התירו בשעת הדחק גדול בלית ברירא וכמש”כ שם הכתב סופר וכו’.]
וה”נ יש גדולים שפשיטא להו שלא יתכן שיתחדש התכלת בזמנינו, מה שלא היה בעם ישראל וגדוליהם במשך דורות רבים. ואין עיקר טעמם בגלל עצם הטענות נגד תכלת הפורפורא, שהרי כל הטענות נגדו תורצו בקונטרס זה, אלא מעין הנ”ל בדברי הג”מ זאב וולף זצ”ל המו”ץ דלבוב, שעיקר הטעם הוא מחמת החידוש שבו ולא בגלל עצם הטענות. וזה ענין של שיקול הדעת של דעת תורה, ודרכיה.
ומאידך יש רבנים גדולים שלובשים את תכלת הפורפורא. וטעמם הוא מפני שהראבי”ה הביא בשם ירושלמי [ומעין זה בתרגום אסתר וכן במדרשים] שמה שמוצאים שתכלת נקרא פורפוריא, הוא מחמת שתכלת עשוי מפורפורא. וכ”ה במקור חיים שהחילזון הוא הפורפורא, וכו’, ומה שהראשונים לא לבשוהו כבר כתב הרמב”ן (בשמות פכ”ח פסוק ב’) שלא יכלו, מחמת שרק מלכים לבשו תכלת, והיה כמורד במלכות. ובקונטרס זה בירר שכן היה בחוקי מדינות
רבות במשך תקופות הראשונים. וכל הקושיות נגדו תורצו, וכנ”ל… ואני אינני ראוי כלל להכניס ראשי בין ההרים הגבוהים שדיברו בזה. ורצוני כאן רק שיבינו את טעמא דמר, וטעמא דמר, לפי הנלע”ד. ושיבינו שכ”ז הוא ליבון בהלכה ובדרכי התורה, ושאין מקום לקטנות של עבירות חמורות דלשה”ר וכו’, ואונאת דברים, ומחלוקת, וביזוי ת”ח וכו’ וכו’.
ולכן למעשה הנכון שכל אחד ינהג כהוראת רבותיו בזה.
ואחתום בתפלה, שיה”ר שהרה”ג המחבר יזכה לחבר עוד חיבורים חשובים, ללבן ולזכות את ישראל גם בשאר מצות התורה, ושכל ישראל יזכו להוושע בתשועת עולמים ובהרמת קרנם של התורה ועמיליה.
עוד דברים מתוך מכתב שכתב הג”ר גרשן מלצר שליט”א:
“…וכמעט כל הנ”ל ליקטתי מקונטרס שאברכים כתבו בזה, וכמדומה שתירצו שם את כל הקושיות בטוב טעם וא”כ בעניי אינני יודע מדוע לא ללבשו בתנאי, לצאת מידי ספק דאורייתא…
והנה מצאנו מושג דמקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו בחולין (ז.) שגדולי עולם בדורות קודמין לא היה להם הזכות ודוקא בדור אחרון הגיע הזמן לכך וכמפורש שם בגמ’ בחולין. וא”כ אע”פ שמתמיה, מ”מ מבואר בגמ’ בחולין הנ”ל שזה לא טענה הפוטרת ושלכן כשאיני יודע הטעם לא להתחייב בזה מספק דאורייתא [אא”כ מטעם הגר”ח אבל כמ”ב לא נראה כן. וכנ”ל]. מה פוטרני.
והאמת שאני לובש תכלת הפרפורא רק שאני מסתיר החוטי תכלת [משום יוהרא וליזהר קצת גם בלא להוציא לעז על הראשונים ושגדולים אינם עושים. אמנם יש גדולים האומרים שלא נכנסו לסוגיא].
גם איני מורה לאחרים אלא אומר להם שאני רואה גדולים שאינו לובשים אותו. ומ”מ מכיון שאינני מבין מדוע לא ללובשו, ובאמת גם ליבי נוקפי מה”ט גם על טלית גדול שבו אינני לובשו. ושמחתי לראות ש… כתב בזה, אבל עדיין איני מבין מדוע לא ללובשו וכנ”ל.
(הועתק מתוך “קונטרס מכתבים” – אסיפת תשובות, מכתבים, עדויות, ועוד בענין מצות תכלת בזה”ז, עמ’ 52-54)