ספר הליקוטים (כתבי הרב משה דוד וואלי זצ”ל מתלמידי רמח”ל), ירושלים תשנח, ח”א עמ’ תסו-תסז:
הנה כבר ידוע שהטבע הוא המרפא את תחלואי הגוף, כי “הטבע” עולה כמנין “אלקים”, והרופא החכם לא תהיה כל מגמתו כי אם לסייע את הטבע. אך אמנם לפי שרבו הפעמים שאין הרופא בקי בדרכי הטבע, ואינו מכיר את החולי, לפיכך שב ואל תעשה עדיף. אבל לשכך דעת החולה והקרובים שקוראים את הרופא כדי שיצוה את רפואותיו, ואם ישב ובטל ירגנו באהליהם ויתרעמו על בטלתו, לפיכך כל ערום יעשה בדעת לצוות איזו רפואות — שאם לא יועילו לא יזיקו, ועמהם יצוה הנהגת האכילה בדייט”ה הראויה, שעיקר הרפואה תלוי בה כמו שידוע, לפי שהטבע כשאין לה להתעסק לעכל רוב המאכל, היא יכולה לשים כל מגמתה וכל כחותיה לנצח את החולי. והרי שבתחבולות יעשה לו שם גדול, והחולה נהנה והרופא אינו חסר. וכל שכן שכבר כתבנו במקום אחר שרפואת הגוף תלויה ברפואת הרוח, ולכן אם הרופא יבטיח את החולה וילך אצלו בסבר פנים יפות, לרפאותו ברפואות הקלות שאמרנו, הבטחון בלבד עם הדייט”ה הראויה, הוא שיחזירנו לבריאותו הגמור, שמענה ואתה דע לך.
(הובא בשיעור האחרון של הרב יהודה מנדל שליט”א)
כל מילה בסלע.